בקשיבות 

בכל גיליון נאסוף מהקהילה דימויים, מילים ותחושות סביב הנושא המרכזי, ונשזור אותם לכדי יצירה משותפת. פחד. שבריריות.החזקה משותפת שקיימת, כלא קיימת. לפעמים המוות מתגנב כצל זיכרון, נשימה נעתקת, הבזק של הבנה. לפעמים הוא מתייצב באמצע החדר. ילדה לוחשת בחדר הטיפול: "אני מפחדת למות, אבל אסור לי לספר. יחשבו שאני משוגעת." ילד על הספקטרום, שומע על מות האם של המטפלת. הוא מתקרב, נעשה רציני, ואומר בשקט: "עצוב." אישה קשישה במחלקה סיעודית מבקשת:  "רק אל תשכחי אותי."  עיניה הכחולות נצרבות בלב, ו

בילדותי המאוחרת עברתי לגור בצריף של סבי מִיתִי וסבתי מַחְ'בּוּל בשכונת מעברה בשרון. סבי היה באפגניסטן מרפא בשיטת האונאני טיב, על פי משנתו של אבן סינא, ערך דיאגנוזות לאבחון מצבו הבריאותי של האדם, כמו אבחון על פי גלגל העין, דופק ואבחון על פי ארבע הליחות (המרות: מרה לבנה, מרה אדומה, מרה לבנה ומרה שחורה). טיפל באמצעות מתן תזונה מתאימה; סַרְדִּי ( سردی) – תזונה קרה, וגַּרְמִי (گرمی) – תזונה חמה. כמו כן, טיפל באמצעות צמחי מרפא, תרופות שרקח, וגם העניק ריפוי רוחני והיגוד סיפורי חוכמה

מנחות: עמית שירת וד"ר איריס גרוס כהן "יש משהו גברי במיוחד במלחמה הזו, אבל הקינה היא תמיד נשית... כשנשים מקוננות הן בונות קן, מקום לצער ולאבל, מקום מוגן וחם, מקום שיעזור לצער להתפרק" -רות פתיר, ארץ אם – MOTHER LAND, מוזיאון תל אביב רות בחרה לפתוח את המאמר בציטוט של רות פתיר, ובצדק: השיחה נוגעת בעומק קולותיהן של נשים מקוננות – כל אחת בדרכה. המפגש התקיים ב־10 בנובמבר 2025, כאשר החברה הישראלית כולה ממתינה להשבת גופות החללים והחטופים, ובו בזמן מנסה להמשיך להתקיים כיחידים, כמטפלים

"לדרכים אין עיניים לראות מה עמקו חלומות הולכיהם" -א. חלפי נכתב באהבה ובגעגוע לגיסי מויש פליישמן ז"ל. איש של אמת ועשייה. כיצד תומכים בחלומות הולכי הדרך לאחר אובדן? האם באמונה שיש בכלל דרך ושיש בה טעם? האם בעיקר בקטעי המסע, כשהקואורדינטות נמחקות ממפת החיים והדרך לא ידועה עוד? יש דרכים רבות להלך ב"ארצות האבל". כמספר האבלים, כך מספר הדרכים. אני רוצה לתאר את נוף המסע ותוואי השטח (הרעיונות התיאורטיים והרוחניים) שבהם שותפתי אביב טל (MSW) ואני ליווינו בשש השנים האחרונות (ועדיין מלוו

העבודות המוצגות כאן נוגעות במפגש שבין מוות, חיים ויצירה דרך עדשה של מודעות קשובה. היצירות עוסקות בתהליכי כליה, זיכרון והשתנות  וביכולת האמנות לגעת ברגעי הקצה של החוויה האנושית. הקשיבות מזמינה התבוננות נטולת שיפוטיות על מה שנוכח:  אי־הוודאות והתנועה המתמדת שבין אחיזה לשחרור. מתוך ההשהיה והנוכחות, נוצרת אפשרות לפגוש את המוות לא רק כסיום, אלא גם כשער להבנה עמוקה יותר של החיים. כל יוצר ויוצרת מביאים נקודת מבט אישית ומקצועית על ארעיות, על הכאב ועל הדרך שבה יצירה מאפשרת שהייה, עיבו

מבוא "אם תודעתנו אינה עם הגוף, איננו באמת נוכחים. איננו יכולים לומר שאנו חיים" /  האן, 1992 מאמר זה מתמקד בדרך לה קראנו "האפשרות השלישית", הדרך שמובילה אל הרגעים הפשוטים, אך המשמעותיים, שבהם מתאפשרת נוכחות מודעת, השתהות ומבט פתוח ללא שיפוט. דרך שילוב של עקרונות מתוך טיפול מבוסס מיינדפולנס, לצד תובנות משדה החיים, נבחן כיצד תרגול של תשומת לב לרגעי יופי, עשוי לאפשר מפגש מחודש עם החוויה הגופנית, הרגשית והקשרית, ונציע הצעות מעשיות לתרגול אישי וקבוצתי בטבע ובחיים עצמם. שלוש דרכים ל

במאמר הזה אני מבקשת להציג את החוויה האישית של מפגש עם מחלה ומוות לפני ואחרי לימוד ותרגול מיינדפולנס. אפרט את הקשר בין התמודדות מול סרטן להקשבה דרך מיינדפולנס ואיך התרגול עוזר לנו להיות בנוכחות מול החיים.   מנהרת האור והגמילה ממופריום לפני כ-20 שנה חוויתי את מנהרת האור, תוך כדי סבל מתסמונת גמילה ממורפיום. מנהרת האור הרגישה מקום קסום, מיוחד וללא מילים. ביטוי טהור של שלווה רגשית. האירוע הזה התרחש לאחר חצי שנה של טיפול כימותרפי קשה מנשוא. ביליתי מחוברת למדבקות מורפיום ואת תהליך ה

מתוך הספר "לעצור חנית במעופה" מאת גבו וייס עורכת: ורד זינגר הוצאה: פרדס הוצאה לאור לינק לרכישת הספר קוראים יקרים, הפעם בפינת הטיפול ממוקד חמלה, אני שמח ונרגש לשתף אתכם בשני פרקים מתוך ספרי החדש, לעצור חנית במעופה , העוסקים בגישה זו ובתרגול המרכזי שבה: "מדיטציה עם ישות חומלת אידיאלית". הספר כולו עוסק במסע שלי בדרך הזן, החמלה ואמנויות הלחימה, החל מימי הראשונים בבית הילדים בקיבוץ, דרך ימי הפוסט קורונה שעוררו שדים קדומים ועד היום. הספר מלווה את התנועה בין אור וחושך, בין הבוץ והל

*שם המלווה ופרטים נוספים שונו. הייתי רוצה לכתוב את זוהר ואותי אחרת. לא הייתי רוצה בכלל לכתוב את זוהר בלשון עבר. אבל מה שאני רוצה ומה שאני מקבלת אלה שני סיפורים שונים. לפעמים, כמו זוהר, את פשוט מקבלת את מה שאת רוצה, אבל לא כפי שחשבת שתקבלי. כלומר, את מקבלת המון סיפורים ובתמצית כולם מצוי החופש. הייתי כותבת שאלות, כמו מי מלווה את מי, איזו רוח אנחנו מביאות כשאנחנו נכנסות לחדר שבו יש חולי, ומה זו המילה "סופני". יכול להיות שעם המילה הזו היו לזוהר מלכתחילה הכי הרבה בעיות. בכלל היא ל

בכל גיליון נאסוף מהקהילה דימויים, מילים ותחושות סביב הנושא המרכזי, ונשזור אותם לכדי יצירה משותפת. לקראת הגיליון הנוכחי, המוקדש לנושא טבע,...

מפת דרכים לנפש בימי מלחמה וקרע חברתי  את המאמר הזה אני כותב כאשר מולי נפרס ים התיכון. מדי פעם, כאשר נעשה חם מדי אני ניגש אליו, טובל במים...

מבוא במאמר זה אבחן הקשרים תיאורטיים ומעשיים בין תהליכי יצירה של צבע טבעי (המופק מאדמה, סלעים וצמחים) לבין עקרונות המיינדפולנס, כפי שהם...

מתוך התערוכה  'גוף הופך מקום' במוזא "שיר ערש" הוא מיצב וידאו דו־ערוצי המציג בשתי הקרנות פעולות המתרחשות בו־זמנית, בשני מרחבים טעונים: חדר...

If we could surrender to earth’s intelligence, we would rise up rooted, like trees / Rilke   התמודדות עם אבל ושכול, בפרט מאז השבעה...

״ ופקחת ביום ההוא את עיניך, בן אדם, והצצת ישר לתוך עיני הטבע, וראית בהן את תמונתך וידעת כי אל עצמך שבת, כי בהתעלמך מן הטבע התעלמת...

לילה קמחי, מורת דהרמה בישראל ובעולם, מובילה מסעות רוחניים ויוצרת מרכז המדיטציה האקולוגי 'עלי אדמות', חיה בתנועה מתמדת בין לימוד לבין...

או: שנתי הראשונה במערכת החינוך כמורה למיינדפולנס הדרך מביתי לבית הספר עוברת בדרך נוף, בין שדות מושקים ומתורבתים לטבע פתוח. היא משקיפה על...

חציית נהר החיים בסירה פתוחה אסף קידר הוא מתרגל בודהיסטי ותיק המתאר תחילה את הסתגלותו ללו"ז הפתוח והזורם של קבוצת התנועה האותנטית. הוא...

בגיליון הקודם פתחתי את הפינה "טיפול ממוקד חמלה עם גבו" בתיאור רעיון החמלה ועם ניסיון לתאר את גישת ה-CFT. בתיאור תפיסת החמלה לא נכנסתי...

מבוא גישת אקו-הוקרה מתמקדת ביחסי אדם-טבע במארג היחסים הסוציו-אקולוגי וברווחה מבוססת טבע (Nevo, 2025). הגישה מתוארת כמודל תרפויטי-פדגוגי,...

אני במחלקת יולדות, אמא בפעם הראשונה. בעלי מגיע עם עריסת תינוק הישר מהתינוקייה. אני פוגשת את הבן שלי בפעם הראשונה מאז שהפרידו בינינו כמה...

מאמר זה יתמקד בטיפול על פי מודל DNA-V (טיפול מבוסס קבלה ומחויבות למתבגרים ולצעירים), שפותח על ידי אן ביילי, לואיז הייז וג'וזף קריוצ'י...

Hilma af Klint, The Swan, No. 17 revisited. Projection Mapping Photography by Yoav Ruda, 2020. כשאני מתרגל, אני משתדל לא למשטר את ההכרה,...