מיינדפולנס בגוף ראשון ובגוף שלישי: פתיחה לפינת מחקר

גרגר חול

אנו מכנים אותו גרגר חול.

והוא את עצמו לא גרגר ולא חול.

הוא מסתדר בלי שם כללי, מסוים,

חולף, קבוע,

שגוי או נכון.

הוא לא זקוק למבטנו, מגענו.

הוא לא מרגיש נראה או נגוע.

והעובדה שצנח על אדן החלון

זו רק הרפתקה שלנו, לא שלו.

בשבילו זה היינו הך, כמו לצנוח על כל דבר אחר,

בלי הוודאות שכבר צנח

או שעודו צונח.

נוף עם גרגר חול / ויסלבה שימבורסקה

שימבורסקה מדגימה באופן חי כיצד הפרספקטיבה דרכה אנו מתבוננים במציאות מעצבת את חווייתנו, לפחות כמו מושא ההתבוננות. מעניין מה היה מתגלה אילו פרספקטיבת גרגר החול ופרספקטיבת המתבונן היו נפגשות בדיאלוג: אילו שאלות ומתחים היו מתעוררים ואיזו הפריה הדדית הייתה מתאפשרת בעקבות המפגש.

המאמר הנוכחי פותח פינה בכתב העת שתעסוק במחקר המערבי בתחומי המיינדפולנס והחמלה. הפינה מבקשת ליצור דיאלוג בין שלוש דרכי התבוננות: המחקרית, שבה מיינדפולנס הוא מושא לחקירה, התרגולית, שבה מיינדפולנס הוא המצע לחקירת החוויה בגוף ראשון, והקלינית, שבה הוא תשתית רעיונית ויישומית לגישות טיפוליות עכשוויות.

מאמר זה יתמקד במפגש בין עולם המדע לבין מיינדפולנס, ולמשמעות המפגש עבור אנשי ונשות מקצוע בשדה הקליני והחינוכי.

מפגש בין מדע למסורת

תנועת המיינדפולנס המודרנית במערב החלה להתפתח בשנות השמונים של המאה הקודמת במידה רבה מתוך דיאלוג בין מחקר מדעי לבין מסורות בודהיסטיות (Hasenkamp, 2019; Kabat-Zinn, 2011). תוכנית MBSR (Mindfulness-Based Stress Reduction) מהווה נקודת מפנה מרכזית בהתפתחות תנועה זו. התוכנית נהגתה על ידי ג׳ון קאבאט-זין בסוף שנות השבעים, בשאיפה שתגשר בין הפרספקטיבה המסורתית והמחקרית. קאבאט-זין ראה בתוכנית ביטוי של מהות הדהרמה בהקשר הציבורי והקליני. לצורך כך הוא הדגיש את חשיבות הנגשתה באופן פשוט ואוניברסלי לחברה המערבית, וביסוסה כגישה מבוססת-ראיות בעולם המחקר המדעי (Kabat-Zinn, 2011).

מספר שנים לאחר מכן נוסד ה-Mind & Life Institute במטרה לחקור את התודעה ולחולל שינוי מיטיב בעולם. היווסדו ופעילותו השפיעו עמוקות על תנועת המיינדפולנס במערב. מאז שנוסד מתקיימת במסגרתו סדרת דיאלוגים בין הדלאי לאמה לבין פילוסופים ומדענים, בשאיפה לבחון את נקודת המפגש בין החוכמה הבודהיסטית לבין המחקר המדעי במערב.

מפגש זה לא נותר ברמת דיון תיאורטי, אלא הוליד שדות מחקר יישומיים ותרם לצמיחתם של כיוונים מחקריים, כפי שהדוגמאות הבאות ממחישות:

ראשית, פעילותו תרמה להתפתחות שדה מחקר בין-תחומי המכונה contemplative science. שדה זה מבקש לחקור את טבע התודעה, את השגשוג האנושי ואת השפעותיהם של תרגולים מדיטטיביים על קשב, רגש, ויסות עצמי ותהליכים מוחיים.

שנית, פעילות המכון תרמה גם להתבססות המחקר בתחום ה-contemplative education, העוסק בשילוב תרגולים מדיטטיביים במערכת החינוך. זאת, במטרה לתמוך בהיבטים כגון ויסות קשבי, חמלה והתנהגות פרו-חברתית (Davidson et al., 2012; Hasenkamp, 2019).

לסיכום, למחקר המדעי תפקיד מרכזי בנוכחות תנועת המיינדפולנס בעולם המערבי כיום, הן בציבור הרחב והן בהקשרים קליניים וחינוכיים. בהתאמה, מאז שנות השמונים נראתה עלייה דרמטית בעניין המחקרי במיינדפולנס ובמדיטציה, המתבטאת בכמות המאמרים והפרסומים המדעיים בתחומים אלה (Goleman & Davidson, 2017).

מפגש בין גוף ראשון לגוף שלישי

המפגש בין החשיבה המדעית המערבית למסורת הבודהיסטית חשף הן קווי דמיון והן פערים בין הפרספקטיבות. ראשית, שתי המסורות מבוססות על חקירה השואפת להבין את העולם ולחשוף אמת כלשהי, וככלל שתיהן אינן דוגלות באמונה עיוורת. אולם, בולט הפער בכלי החקירה שבהם כל מסורת משתמשת. בעוד שמסורות מדיטטיביות נשענות בעיקר על חקירה בגוף ראשון – התבוננות ישירה בחוויה – המחקר האמפירי מבקש להתבונן במיינדפולנס בגוף שלישי, כמושא למדידה ולהשוואה.

ההתבוננות הישירה בחוויה והחקירה האמפירית הן דרכים שונות להכיר את עולמנו ולרכוש ידע, ולכל אחת מפרספקטיבות אלה ערך ייחודי משלה, אך למפגש ביניהן פוטנציאל מפרה: חקירה בגוף ראשון יכולה להעמיק, לפתח ולכוון את החקירה בגוף שלישי. לדוגמה, חוקרות וחוקרים רבים מסתמכים, בין היתר, על התרגול האישי שלהם בבואם לנסח השערות מחקר, לבחור כלי מדידה מתאימים ולבנות מודלים מחקריים השואפים להסביר את השפעותיו של תרגול מיינדפולנס (Goleman & Davidson, 2017).

באופן דומה, ההיכרות עם מודלים מחקריים עשויה לסייע בהמשגת תהליכים שאנו מזהים בתרגול האישי ואף לפתוח אפיקי תרגול נוספים. מאמרם של גולדשטיין וגילור מילר (2026), שעסק בתרגול מיינדפולנס בחיי היום-יום, מדגים זאת היטב. המאמר מסביר ומדגים כיצד טיפוח נוכחות מודעת בחוויה הגופנית והחושית מחבר את האדם לרגעים פשוטים ומשמעותיים בחיי היום-יום. המחברים מציעים להבין מהלך זה לאור Mindfulness-to-Meaning Theory, תיאוריה המתארת כיצד תרגול מיינדפולנס מרחיב את שדה הקשב כאשר אנו מפנים תשומת-לב לתחושות הגוף ולגירויים ניטרליים. הרחבה זו מטפחת גמישות במערכת הקוגניטיבית והרגשית, באופן שמביא להעמקת תחושת הרווחה והמשמעות בחיים (Garland et al., 2015). בדוגמה זו, המודל המחקרי לא שימש רק כהסבר תיאורטי, אלא גם כאמצעי להארת חוויות תרגוליות ולמתן השראה לאפיקי תרגול נוספים.

דוגמאות אלה ממחישות כיצד המפגש בין פרספקטיבות אלה עשוי להרחיב את שתיהן. כדי להבין את תרומתה הייחודית של הפרספקטיבה המדעית למפגש זה, חשוב להתעכב בקצרה על מאפיינים בולטים של החקירה האמפירית עצמה. המדע האמפירי פועל באופן שיטתי ומאורגן בניסיון לתאר ולהסביר תופעות שונות, בעודו מתבסס על תצפיות החושים.

בנוסף לכך, ככלל, המחקר אינו מתקיים בחלל ריק – חוקרים מסתמכים על ידע מחקרי קיים ומקשרים את מה שגילו לתחומי מחקר אחרים (Godfrey-Smith, 2009). מאפיין זה בולט במחקר בתחום המיינדפולנס, שבו נראים חיבורים לתחומים רבים כגון קשב וריכוז, ויסות רגשי, מצוקה נפשית, שינה, קשרים בין-אישיים, התנהגות פרו-סוציאלית, ועוד. יתר על כן, המחקר בתחום זה חוצה דיסציפלינות רבות ומייצר ביניהן חיבורים מפתיעים, כגון פסיכולוגיה, ביולוגיה, מדעי המוח, פילוסופיה ומדעי המחשב (Goleman & Davidson, 2017).

מאפייניו השונים של המדע ושורשיו בפילוסופיה המערבית הפכו אותו לכוח מניע משמעותי בתרבות שלנו. לצד זאת, פעמים רבות מחקר מדעי אינו מובן כהלכה בציבור הרחב. מעת לעת ניתן למצוא כותרות שונות בעיתונות המצטטות מאמרים מדעיים ולפיהן מיינדפולנס מפחית סטרס, משפר ביצועים, ומהווה פתרון לדיכאון ולחרדה, כאשר בפועל השיטות המדעיות מוגבלות מכדי לתמוך בטענות מכלילות כאלה.

לרוב ידע מדעי מסויג ומדויק יותר: המחקר מדגיש את התנאים והאוכלוסיות שעבורם נמצא אפקט כזה או אחר, מסייג ומתייחס לכלי המחקר שבאמצעותם נמצא האפקט, ושואף תמיד להמשיך ולדייק את הבנתו ביחס למציאות ולחוקיה. נוסף על כך, הקהילה המדעית התמודדה (ועודנה מתמודדת) עם אתגרים משמעותיים בחקר המיינדפולנס בפרט, כגון הקושי בהגדרתו ובמדידתו. לכן, חשוב שנאמץ חשיבה ביקורתית ונבין את האופן שבו המדע פועל ומסיק את מסקנותיו על מנת להתבסס עליו באופן הולם (Van Dam et al., 2018).

תרומת המחקר המדעי לשדה המקצועי

מה זה, אם כן, מיינדפולנס? האם תרגול מיינדפולנס "עובד", ואם כן – איך ועבור מי? מתי ולכמה זמן? מה זה אומר "עובד" בהקשר זה? שאלות אלו ורבות אחרות נמצאות במוקד המחקר המדעי בתחום.

כשם שהפרספקטיבה המדעית והתרגולית מפרות זו את זו, אני מוצא שגם לדיאלוג הנוצר בין המחקר המדעי לשדה המקצועי יש פוטנציאל מפרה, כפי שהדוגמאות הבאות מראות. ראשית, סוגיה מרכזית במחקר המיינדפולנס נוגעת, כאמור, לאופן שבו הוא מוגדר: האם מדובר על תרגול, איכות מנטלית, תכונה קבועה יחסית, או אוסף של כישורים? לאופן הגדרת המושג חשיבות רבה בעולם המחקר כדי שחוקרות וחוקרים יוכלו לתקשר זה עם זה בבהירות לגבי מושא המחקר, ולהבחין בין היבטים שונים של המושג. לעצם הדיון לגבי ההגדרה ערך רב, גם אם הוא אינו מביא לכדי הסכמה פה אחד, כפי שגם קורה בדיון של מסורות בודהיסטיות שונות במושג זה (Grossman & Van Dam, 2011; Van Dam et al., 2018). לדיון זה ערך גם מחוץ לקהילה המדעית, עבורנו כאנשי ונשות מקצוע, וזאת מסיבות אחדות:

ראשית, הדיון יכול לסייע לנו לדייק את הבנתנו ביחס לתרגול, וכפועל יוצא לתרום לבהירות ההתערבויות המקצועיות שלנו. לדיוק ולבהירות אלה משמעות רבה בפרט מכיוון שעבור מרבית האנשים שאנו עובדים עימם זהו מפגש ראשון עם התרגול (Kabat-Zinn, 2011).  

שנית, בשדה החינוכי והקליני אנו שואפים לרוב לבחור התערבות יעילה ככל הניתן, ולהתאימה לקהל יעד מסוים. ככלל, למדע המערבי יש יכולת טובה להשיב על שאלות יישומיות הנוגעות ליעילות, לתזמון ולהתאמת התערבויות לאוכלוסיות שונות (Hasenkamp, 2021).

בעשורים האחרונים בולטת מגמה במחקר בתחום הפסיכותרפיה לדייק שאלות אלה. בעוד שבעבר התמקד המחקר בשאלה – האם התערבות מסוימת יעילה באופן כללי, כיום מושם דגש רב יותר על השאלה עבור מי, מתי ובאילו תנאים היא יעילה. בהתאם לכך, ידע מחקרי עשוי לתרום משמעותית לבחירה מושכלת ולהתאמה מדויקת יותר של התערבויות (Fonagy, 2010).

דוגמה בולטת לכך היא MBCT - Mindfulness-Based Cognitive Therapy (Segal et al., 2013). זוהי התערבות קבוצתית מובנית, המבוססת על תוכנית MBSR ומשלבת יסודות של טיפול קוגניטיבי. במקור ההתערבות הותאמה למטופלים המתמודדים עם דיכאון חוזר ופותחה למניעת הישנות לאחר החלמה מאפיזודה דיכאונית. נמצא לה בסיס אמפירי רחב, כאשר מחקרים רבים מצאו שיעילותה במניעת הישנות דיכאון דומה לזו של טיפול תרופתי מונע, וללא תופעות הלוואי הפרמקולוגיות הכרוכות בטיפול תרופתי.

יתרה מזאת, מספר מחקרים מצאו שההתערבות עשויה להיות יעילה במיוחד בקרב מטופלים עם היסטוריה של טראומת ילדות. בנוסף לכך, מספר מטא-אנליזות (ניתוחים סטטיסטיים המאגדים תוצאות ממחקרים רבים) מצאו שככל שתסמיני הדיכאון מהם סבל המטופל חמורים יותר, כך יעילות התערבות MBCT עולה (Kuyken et al., 2016; Piet & Hougaard, 2011).   

המחקר כאמצעי מיומן

אלו הן דוגמאות לאופן שבו למפגש בין המחקר המדעי לבין פרספקטיבות אחרות יש פוטנציאל משמעותי לתרומה ולהפריה הדדית. בהקשר זה, נדמה לי שהמושג upāya, או "אמצעים מיומנים", רלוונטי במיוחד להיכרות עם הידע המחקרי בתרבות המערבית. במסורת הבודהיסטית מושג זה מתאר את התאמת ההוראה והפרקטיקה של המורה להקשר, לנסיבות וליכולת ההבנה של הלומד או המתרגל (Goldstein, 2003). מושג זה הודגש בפרט ביחס לתנועת המיינדפולנס המודרנית על ידי קאבאט-זין (Kabat-Zinn, 2011), נוכח המורכבות הרבה בהבאת הדהרמה מחוץ להקשר שבו צמחה אל התרבות המערבית. ביחס לפרספקטיבה המדעית, אני מציע להבין את המונח הזה כהזמנה לשאול – האם פרספקטיבה זו מועילה בהקשר שבו אנו פועלים – בתרגול האישי, בהוראה או בעשייה המקצועית.

לסיכום, מאמר זה ביקש להציג את מקומו המרכזי של המחקר המדעי בתנועת המיינדפולנס במערב, ולשרטט כמה ממאפייני המדע האמפירי, כגון חתירה להגדרה והסקת מסקנות זהירה. תיארתי כיצד חלק ממאפיינים אלה בא לידי ביטוי במחקר בתחום המיינדפולנס. בנוסף לכך, ביקשתי להדגיש שערכו של המחקר מתגלה במיוחד כאשר הוא נכנס לשיח עם פרספקטיבות נוספות – חוויית התרגול בגוף ראשון, החוכמה הבודהיסטית והשדה המקצועי.

פינת המחקר, הנפתחת עם מאמר זה, מבקשת להנגיש מחקרים בתחום המיינדפולנס והחמלה בעלי רלוונטיות לשדה הקליני והחינוכי, תוך התייחסות הן לתרומתם והן למגבלותיהם של המחקרים, ולמפגש של הפרספקטיבה המחקרית עם פרספקטיבות נוספות. תקוותי היא, שהידע שיובא בפינה זו ישמש כאמצעי מיומן, כמשאב להעמקה ולדיוק ההבנה, שיקול הדעת והפעולה, בהקשרים שבהם אנו מתרגלים, מלמדים ומטפלים.

---

מקורות

גולדשטיין, א' וגילור מילר, א' (2026). רגע של יופי: האפשרות השלישית – התבוננות נוכחת, תיאוריה ותרגול. בקשיבות (5).

Davidson, R. J., Dunne, J., Eccles, J. S., Engle, A., Greenberg, M., Jennings, P., … Vago, D. (2012). Contemplative Practices and Mental Training: Prospects for American Education. Child Development Perspectives, 6(2), 146-153. https://doi.org/10.1111/j.1750-8606.2012.00240.x

Fonagy, P. (2010). Psychotherapy research: Do we know what works for whom? British Journal of Psychiatry, 197(2), 83-85. https://doi.org/10.1192/bjp.bp.110.079657

Garland, E. L., Farb, N. A., Goldin, P., & Frederickson, B. L. (2015). Mindfulness Broadens Awareness and Builds Eudaimonic Meaning: A Process Model of Mindful Positive Emotion Regulation. Psychol Inq., 26(4), 293-314. https://doi.org/10.1080/1047840X.2015.1064294.Mindfulness

Godfrey-Smith, P. (2009). Theory and reality: An introduction to the philosophy of science. University of Chicago Press.

Goldstein, J. (2003). One Dharma: The Emerging Western Buddhism. HarperOne.

Goleman, D., & Davidson, R. J. (2017). Altered traits: Science reveals how meditation changes your mind, brain, and body. Avery.

Grossman, P., & Van Dam, N. T. (2011). Mindfulness, by any other name…: trials and tribulations of sati in western psychology and science . Contemporary Buddhism, 12(1), 219-239. https://doi.org/10.1080/14639947.2011.564841

Hasenkamp, W. (2019). Fruits of the Buddhism-science dialogue in contemplative research. Current Opinion in Psychology, 28, 126-132. https://doi.org/10.1016/j.copsyc.2018.12.003

Hasenkamp, W. (2021). Cortland Dahl – Integrating science and Buddhism.

Kabat-Zinn, J. (2011). Some reflections on the origins of MBSR, skillful means, and the trouble with maps. Contemporary Buddhism, 12(1), 281-306. https://doi.org/10.1080/14639947.2011.564844

Kuyken, W., Warren, F. C., Taylor, R. S., Whalley, B., Crane, C., Bondolfi, G., & Dalgleish, T. (2016). Efficacy of mindfulness-based cognitive therapy in prevention of depressive relapse: an individual patient data meta-analysis from randomized trials. JAMA Psychiatry, 73(6), 565-574. https://doi.org/10.1001/jamapsychiatry.2016.0076.Efficacy

Piet, J., & Hougaard, E. (2011). The effect of mindfulness-based cognitive therapy for prevention of relapse in recurrent major depressive disorder: A systematic review and meta-analysis. Clinical Psychology Review, 31(6), 1032-1040. https://doi.org/10.1016/j.cpr.2011.05.002

Segal, Z. V, Williams, J. M. G., & Teasdale, J. D. (2013). Mindfulness-based cognitive therapy for depression (2nd ed.). (2nd editio). Guilford Press.

Van Dam, N. T., van Vugt, M. K., Vago, D. R., Schmalzl, L., Saron, C. D., Olendzki, A., … Meyer, D. E. (2018). Mind the Hype: A Critical Evaluation and Prescriptive Agenda for Research on Mindfulness and Meditation. Perspectives on Psychological Science, 13(1), 36-61. https://doi.org/10.1177/1745691617709589