תוכנית 4 היסודות לצמיחה מתוך השבר

If we could surrender to earth’s intelligence, we would rise up rooted, like trees / Rilke

התמודדות עם אבל ושכול, בפרט מאז השבעה באוקטובר 2023, יוצרת מציאות חדשה, שבה נסדקת תחושת הביטחון הבסיסי וכבר לא ברור על מה ניתן להישען, על מי לסמוך ובמה להאמין. מתגבשת ההבנה שהתערבויות פסיכותרפויטיות קלאסיות, המבוססות בעיקר על שיח, לא תמיד מספיקות כדי לגעת בממדים הלא-מילוליים של חרדה, אובדן וטראומה. תוכנית 4 היסודות מציעה גישה אחרת לצמיחה מתוך השבר: באמצעות עבודה של התחברות קשובה לטבע* ולגוף ניתן לתת ביטוי למה שהמילים מתקשות לבטא, למצוא איזון והרמוניה בין המרחב של פנים האדם לסביבה ולחוש מחדש שייכות, מסוגלות ומשמעות מתוך חיבור למהות ערכית.

תחילה אציג את עיקרי מודל כוח הטבע (הראל, 2022) שעליו מתבססת תוכנית 4 היסודות ולאחר מכן אציג את המבנה ואת הייחודיות של התוכנית, תוך שזירת דוגמאות לתהליכים טיפוליים. לבסוף, אתייחס בקצרה למשובי המשתתפים עד כה.

מודל כוח הטבע: הבסיס התיאורטי לתוכנית 4 היסודות

את מודל כוח הטבע פיתחנו, ד"ר אורי הראל ואני, בתקופת מגפת הקורונה, כשנדרשנו להסתגר בבתים ולבידוד חברתי, הנחיות העומדות בניגוד למחקרים רבים, המלמדים כי להתחברות לטבע יש תרומה מכרעת לחיזוק החוסן הפיזי, הקוגניטיבי והנפשי (ראו סקירה של מינץ, 2024). בבסיס המחקרים עומדת השערת הביופיליה (וילסון, 1984), הגורסת שמכיוון שמרבית האבולוציה של האדם התרחשה בסביבות חוץ לאדם, יש משיכה מולדת לטבע וליצורים החיים וכי להתחברות לטבע יש אפקט מווסת על הגוף והנפש. שתי התיאוריות המרכזיות שנחקרו בהקשר זה הן, האחת, תיאוריית הפחתת הדחק (Stress Reduction Theory) (Ulrich, 1991), הקושרת בין חשיפה לטבע לבין הפחתת מתחים פיזיולוגיים ותהליכי ויסות רגשי, והשנייה, תיאוריית שיקום הקשב (Attention Restoration Theory) (Kaplan & Kaplan, 1989), המציעה כי הקשב הוא משאב מתכלה ושהייה בסביבה טבעית מפחיתה עומס קוגניטיבי ומאפשרת למשאבי הקשב להתאושש.

מחקרים מראים, שהשילוב בין תרגול מיינדפולנס לחיבור לטבע מגבירים את ההשפעות החיוביות שיש לכל אחד מהם בנפרד (Schutte & Malouff, 2018). אפשר לחוש את האפקט המוגבר, למשל כאשר במהלך הליכה קשובה לפתע פוגשים רקפת או חווים את הבדלי הטמפרטורה במעברים בין שמש לצל. החיבור החושי למופעי הטבע מגביר את אפקט הנוכחות החיה ברגע ההווה. לחילופין, בעת שהייה בטבע מתרגל מיינדפולנס מיומן יוכל להשהות תגובה ולהסתקרן מחרק החולף לידו מבלי להגיב אוטומטית בבהלה או גועל. כך, במקום חוויה אברסיבית נוצרת חוויית התפעלות וחיבור עמוק לטבע. השילוב הייחודי של תרגול מיינדפולנס בחיבור לטבע או שהייה בטבע תוך התבוננות קשובה נקרא "אקו-מיינדפולנס" ובעברית אפשר לאמץ את המושג "קשיבות-טבע".

רונן ברגר המשיג את גישת הטבע-תרפיה ומתייחס בעבודתו ל"משולש הטיפולי" (2011) בהתייחסו לטבע כשותף פעיל, מתערב ואף מוביל במעשה הטיפולי. כך מתארת אחת המטפלות את המעשה הטיפולי מבוסס מיינדפולנס וטבע:

"בחיבור שבין טיפול רגשי, תרגול מיינדפולנס ונוכחות בטבע יש הזדמנות לנוע על הרצף בין המוכר, הצפוי והבטוח לבין הבלתי ידוע, המשתנה והארעי. זו הזמנה להתמסר לאפשרות לגלות דבר מה על עצמנו דרך חיבור לכאן ועכשיו בסביבה חיה. הפעימה המתמדת של הסביבה החיצונית משפיעה על החוויה הפיזית והנפשית שמגיבה בהתאם. כך הישיבה תחת כיפת השמיים ועל האדמה מזמינה אותנו בו-זמנית להיטען מן החוץ פנימה, מחום השמש, לחוש עטופים במשב רוח נעים ולהרגיש ביטחון במגע התומך של האדמה. בד בבד, החוויה החושית הפועמת עשויה לאתגר התמודדות עם חוסר נוחות, עם תסכול ולהעלות רגשות מורכבים, ללא יכולת לארגן את התנאים באופן מלאכותי ונשלט. מצב זה מזמין נוכחות והתבוננות ללא הזדהות, לוויסות עצמי ולהישענות על הקבוצה כגורם תומך.” 

מודל כוח הטבע משלב בין גישות טיפול מבוססות מיינדפולנס, טבע-תרפיה, לבין ידע מחקרי ויישומי על עבודה עם הגוף, יצירה, ועוד. בליבת המודל נמצאת תיאוריית ההתקשרות מתוך ההבנה, כי לחיבור מיטיב עם הטבע יש את הפוטנציאל לטפח התקשרות בטוחה בשלושה מישורים:

1. התקשרות בטוחה לעצמי: באמצעות תרגול אקו-מיינדפולנס וחמלה עצמית, הפנמת מקום בטוח והכרה בחוזקות הלומדים לווסת רגשות עוצמתיים, להרחיב את הפרספקטיבה ולחזק את תחושת הביטחון והמסוגלות.

2. התקשרות בטוחה לחברה: העבודה הטיפולית בחוץ יוצרת חוויות משותפות המהוות מצע להקשבה, לנראות ולחמלה, לפיתוח השיח הרגשי, ליצירת קשרים ולתמיכה הדדית.

3. התקשרות בטוחה לטבע: מתוך הבניית חוויה של שהייה רציפה במגע עם הטבע מתחדדת ההבנה של הקשר הקיומי והחיוני בין האדם לטבע ומתבססת תחושת השייכות והמחויבות לפעולה מיטיבה למענו.

   
   

(בוגר והראל, 2020)

כתוצאה מהניסיון שנצבר והמציאות הפוקדת אותנו בשנים האחרונות, יישום המודל עבר התאמות כדי לתת מענה גם לאוכלוסיות שחוו טראומה, אובדן ושכול. הושם דגש רב על הפגת הבדידות על ידי חיזוק השייכות, המרת חוויית חוסר האונים עם תחושת מסוגלות ובמקום אובדן האמון חיבור מחודש לפעולה ערכית בסביבה הטבעית, למשל קבוצת כוח הטבע (בוגר והראל, 2025) ותוכנית 4 היסודות אותה אציג להלן.

תוכנית 4 היסודות למשפחות שחוו אובדן ושכול

תוכנית 4 היסודות היא יוזמה של שלושה אנשים שחיפשו נתיב לעשייה מיטיבה ומצמיחה עבור מי שחווים אובדן. בן אושרי, בעצמו יתום מאב מהילדות ושחיין נבחרת ישראל לשעבר, שיתף כיצד המים היוו מקום לנחמה, לפורקן ולשקט. הוא רצה ביחד עם שותפתו, מלי קראווני, מנהלת תפעולית של התוכנית, לחבר משפחות נוספות למרחב המרפא של המים. דני ענבר, חבר ילדות של בן, הייטקיסט, גילה בעשור האחרון עד כמה התחברות לטבע באמצעות גינון ויצירה באדמה הפיגו את תחושת הבדידות ועזרו לו להתמודד עם אתגרי החיים. מתחילת המלחמה הוא הנגיש את גינת המרפא, שהקים עם ארגונומית שותפה לדרך, לתושבי השכונה ולאוכלוסיות שנפגעו מהמלחמה ובאו לעבוד ביחד אתו ועם מתנדבים שביקשו לתמוך ולהיתמך.

את דני הכרתי כשבאתי לחלוק את הגישה של כוח הטבע עם המטפלים שהתנדבו בגינה וכך חברנו שלושתנו ויצרנו את תוכנית 4 היסודות.

תוכנית 4 היסודות שמה לה למטרה לחזק את החוסן הפיזי והנפשי, את השיח הרגשי והקשר הבין-אישי של הורים וילדים שחוו אובדן ושכול. זאת באמצעות ליווי מקצועי, חיבור לקבוצת השווים ולטבע. התוכנית שואפת לתת למשתתפים אופק אישי, משפחתי וקהילתי להתמודדות עם אתגרי החיים.

התוכנית כוללת 12-10 מפגשים קבוצתיים של דיאדות הורה-ילד, שבהם משלבים בין פעילות עמלנית, המונחית על ידי מדריכים מקצועיים, לעבודה תהליכית-קבוצתית עם מטפלים מוסמכים, בעלי ניסיון בתרגולי מיינדפולנס ובחיבור עמוק לטבע. מחצית מהמפגשים מתקיימים במתחם עם בריכת שחייה, הכולל גם מרחב טבעי לעבודה מחוץ למים, ומחציתם בגינת מרפא, שהיא חווה חקלאית-אקולוגית, הכוללת ערוגות של פרחים, צמחי מרפא, עצי פרי ונוי וכן מרחבים לשוטטות ולהתמוססות בטבע. המטפלים עובדים בקו, מלווים את כל הפעילויות ודואגים לייצר את החיבור בין החלק העמלני לחלק הטיפולי, כך שהמעשה הטיפולי מתקיים לאורך המפגש בממדים שונים. בסיומה של סדרת המפגשים הכוונה להמשיך ולטפח את הקשר בין המשתתפים כדי ליצור קהילה מצמיחה, שנפגשת אחת לרבעון, לפעילות בטבע ועבור הטבע.

תוכנית 4 היסודות מיישמת את מודל כוח הטבע באמצעות שימוש בארבעת יסודות הטבע כעוגנים טיפוליים, מטאפוריים ומוחשיים:

• אדמה (בגינת מרפא): יסוד האדמה, שבו מתחיל המסע הטיפולי, מסמל שורשים, יציבות וצמיחה. הפעילויות כוללות: שתילה, ליקוט, טיפול באדמה ויצירה בעזרתה ובעזרת חומרים טבעיים. המשתתפים חווים עשייה קונקרטית ויצירה של משהו מוחשי, בשונה מחוויית חוסר האונים הנלווית לאובדן הטראומטי. למשל, בעת בישולי שדה מושם דגש על החוויה החושית, על עבודה שיתופית ועל היכולת לתמוך ולהיתמך. לצידם, נעשית גם עבודה סימבולית, המאפשרת שיח והתקרבות. למשל, במפגש יצירה מאדמה כל דיאדה מוזמנת ללקט חומרים מהטבע, שמייצגים את הכוח שלהם כמשפחה. זו הזדמנות למצוא השתקפויות של עצמם בסביבה. למשל, לגלות שבחלק מתכונותיהם הם דומים לפרי בשל, לחילזון או לשיח קוצני. הזיהוי של עצמי כחלק מהטבע מהווה מקור לתחושת חיבור למשהו גדול, עוצמתי ומוערך, שעשוי להפחית תחושת חריגות ובדידות, לנרמל תחושות ומנגנוני התמודדות ולהעניק תחושת שייכות לעולם. הילדים, ולא פחות ההורים, לומדים לפתח שיח רגשי, תחילה באופן השלכתי ועם הזמן כייחוס ישיר לעצמי. השיח הרגשי בתוך הדיאדה מתפתח ומקבל תוקף בשיתופים הקבוצתיים.

• מים (בבריכת שחייה): יסוד המים מסמל זרימה, הרפיה, יכולת להתגבר על חסמים. הפעילויות בבריכה, כגון תרגילי נשימה, הרפיה, ציפה ושיפור מיומנויות שחייה, מאפשרות לגעת בסימפטומים גופניים ורגשיים של חרדה וטראומה. בהנחיה מקצועית, המים יכולים לספק סביבה מוגנת, שבתוכה ניתן לחוות רגיעה, להתמודד עם פחדים ולשפר את האמון בגוף ובעצמי. מדריכי השחייה מנחים את ההורים שמתנסים בעצמם ולאחר מכן מנחים את ילדיהם. דרך עבודה זו מחייבת את ההורים להיות במיקוד, בהתכווננות ובהקשבה לצורכי ילדיהם וכך מחזקת את הקשר בינם לבין ילדיהם ואת תחושת המסוגלות ההורית. יכולנו להיווכח איך ההתנסות במים מזרזת תהליכים רגשיים בכל המערכות: התוך-נפשית, הדיאדית והקבוצתית. אצל מרבית הדיאדות המרחב המימי זימן קירבה פיזית וביטויים של חיבה וקשר – ההורים מחבקים, מנשקים ומעודדים. הילדים, שתחילה נתלים על ההורים, מסכימים להתרחק, לצלול ולחקור מתוך ידיעה שיש נוכחות בטוחה. קריאות שמחה והתפעלות מספרות על עוצמת החוויה. מחוץ למים, מדברים על סערה בלב ים, שלבסוף חולפת, כמשל לכך שגם רגשות סוערים חולפים וכן דנים מה תומך בנו ברגעים אלו.

• אוויר: הנשימה משמשת כעוגן פנימי לריכוז ולאיזון ואמצעי לוויסות רגשי ופיזי במצבי לחץ וסערה. הנשימה עוזרת לפתח מודעות פנימה לתחושות הגופניות. ככל שמפתחים מודעות לנשימה – מעמיקים את הקשר בין האדם לסביבה, שהרי דרך האוויר אנו שואפים לתוכנו את החמצן שהצמחים פולטים ואנו נושפים פחמן דו-חמצני, החיוני לצמחים ולעצים. כך מתחזקת אצלנו ההבנה של היותנו שלובים עם כדור הארץ ועלינו לפעול לטובתו. כל מפגש תחום בטקס פתיחה ו/או סגירה, הכוללים קשב לנשימה פנימה והחוצה. למשל, לנשוף באיטיות ולהרקיד עלה או נשימת דבורה; בדיאדה ישיבה גב אל גב והתאמת קצב הנשימה ביניהם. באופן דומה, נשימה תוך שכיבה על האדמה ושימת-לב למגע היציב והתומך של הקרקע.

• אש: יסוד האש מסמל את החיבור לכוחות פנימיים ולאנרגיית החיים ומהווה מקור לדמיון וליצירתיות. ברמה הקונקרטית, נתייחס לחיוניות האש בהכנת אוכל, באספקת אור וחום לצד חשיבות ויסות העוצמות כדי למנוע נזק לנו ולסביבה. ניעזר באש כמטאפורה לרגשות שבתוכנו, שהרי עוצמה גבוהה או נמוכה עלולה להביא לתוצאות לא רצויות. לפעמים נתייחס לאש כמקור של אור, המסמל את העתיד והתקווה. למשל, ניזכר ברגע שבו התמודדנו בהצלחה עם קושי ונזמין את המשתתפים להחיות את אותו הרגע בזיכרון ולהרהר מה אפשר להם להתמודד – בזכות מה או מי התגברו על הקושי? לאחר מכן, ניצור דימוי עם חומרים מן הטבע של אותו משאב או אירוע, שיזכיר להם ברגעי קושי את כוחותיהם. רגעים אלה משמעותיים להורים לא פחות מאשר לילדים, מכיוון שיש להם הזדמנות להכיר בכוחות ההתמודדות שהם חולקים לאחר מכן בקבוצה, שנותנת להם תוקף נוסף.

ייחודיות התוכנית

לתוכנית 4 היסודות מאפיינים ייחודיים אחדים: אורך המפגשים (שעתיים וחצי) והשהות בסביבה טבעית מאפשרים למשתתפים להאט ולתת לעצמם זמן איכות ייחודי, שלעיתים קשה מאוד לייצר, בפרט כהורה יחיד. הימצאות עם קבוצת שווים מפיגה את חוויית הבדידות, הן של ההורים והן של הילדים, שחלקם עד כה הרגישו שאין ילדים במצבם שיבינו אותם (הורים שיתפו, שהילדים לא מספרים לחברים מה קרה להורה השני). ההיכרות עם משפחות דומות, הנמצאות בשלבי עיבוד והסתגלות שונים, מאפשרת לתמוך ולהיתמך ולחלוק דרכי התמודדות וצמיחה. הזמן החופשי, בין הפעילויות המובנות, מזמן שיחות אינטימיות וקירבה לבני גילם בדרך ובקצב שהם בוחרים. לבסוף, העבודה התהליכית דרך חיבור התכנים לארבעת יסודות הטבע מאפשרת נתיבים חדשים לשיח רגשי, חיבורים האדם לעצמו, חיזוק הקשר הדיאדי ועם הקבוצה, שהופכת עם הזמן לחלק אורגני מהסביבה שבה היא פועלת והסביבה הופכת לחלק מהקבוצה.

משובים

כיום מופעלות שתי קבוצות של התוכנית ושתי קבוצות סיימו את המחזור הקודם. כל קבוצה הומוגנית מבחינת גיל הילדים והפעילויות בהתאם. התוכנית מלווה במחקר הבודק את הקשר בין חיבור לטבע, קשיים וחוזקות וסימפטומים של אבל. המשפחות באו עם ציפיות לזמן איכות עם ילדיהן, לשיפור השיח ועיבוד הרגשות בעקבות המוות ויצירת קבוצת שייכות לילדיהם. בתחילת התוכנית, מרבית ההורים שיתפו שהם נהנים מזמן איכות מיוחד עם ילדיהם, שהמרחב הטבעי מספק להם ביטחון והנאה ושהם נהנים מהפעילויות המיוחדות. במשוב שהתקיים במחצית התוכנית, המשתתפים הדגישו את תרומת התוכנית לחיזוק הקשר והשיח הדיאדי וכן את השפעתה של התוכנית על הקשר עם שאר בני המשפחה. הם התייחסו לרכישת כלים לוויסות רגשי ולהתמודדות עם האובדן והערך של הימצאות עם קבוצת השווים. עלה רצון ליותר זמן בנפרד למבוגרים או לחילופין להוסיף מפגשים להורים בלבד. בפועל, ההורים יצרו לעצמם מפגשים ופעילויות משותפות ללא הילדים, כלומר יצרו לעצמם קהילה! רבים הביעו רצון להשתתף בתוכנית שוב עם ילדים נוספים במשפחה. במשוב שהתקיים לאחר סיום התוכנית היה מעניין לגלות אילו כלים ומיומנויות הוטמעו מעבר לתוכנית – פינוי זמן לתשומת-לב בין אישית, היכולת לעצור, להתבונן, לנשום ולהעריך את מה שיש וחיבור חזק יותר לטבע. השיתופים שיקפו כיצד ההתבוננות של ההורים על ילדיהם והקשר הדיאדי העמיק והפך למקור של כוח גם עבור ההורים.

כיום, כחודשיים לאחר סיום המחזור הראשון ושבועיים לתוך המחזור השני, אנו מתכננים את מפגש הקהילה הראשון. משתתפי המחזור הראשון יוזמנו "להכין את הקרקע", תרתי משמע, לקבוצות הנוכחיות. גינת המרפא מתרחבת ומשתתפי המחזור הראשון ייקחו חלק בארגון מרחב האירוח לפעילות קבוצתית, עיבוד האדמה והכנת הערוגות ושלטי הכוונה. הורים וילדים יעבדו ביחד בידיעה שהם מכשירים את השטח למשפחות נוספות, שכמותן זקוקות למרחב לצמיחה ולריפוי.

I trust what this body knows

breathing in, breathing out

the way home.

I trust the ground, which I can stand upon —

the earth that rises to meet my feet

and gives gently beneath my weight.

And I trust that ground which I cannot stand upon —

the falling away that everything returns to / Oren Sofer

*להרחבה על שלבי ההתחברות הקשובה לטבע ראו מאמרה של ד"ר אורי הראל בגיליון זה. 

מקורות

ברגר, ר' ולהד, מ' (2011). היער המרפא: טבע-תרפיה ושילוב אומנויות לטיפול בילדים לאחר משבר, תיאוריה ופרקטיקה. אח.

הראל, א' (2022). מודל "כוח הטבע" לעבודה חינוכית-טיפולית: הטבע כמשאב לפיתוח חוסן ורווחה ולחיזוק מיומנויות חברתיות ונפשיות. פסיכולוגיה עברית. https://www.hebpsy.net/articles.asp?id=4496

בוגר, ר' והראל, א' (2025). "נשתול את הקקטוסים ביחד כדי שישמרו אחד על השני" – כוח הטבע בטיפול קבוצתי ביחדים בצל טראומה. ספר העשייה הטיפולית בצל 7 באוקטובר. הוצאת עמותת נט"ל.

קפלן מינץ, ק' (2024). נפש בריאה בסביבה בריאה: תרומת הטבע לבריאות נפשית וגופנית. פסיכואקטואליה.

https://www.psychology.org.il/sites/psycho/UserContent/files/psy0824.pdf

Kaplan, S. (1995). The restorative benefits of nature: Toward an integrative framework. Journal of Environmental Psychology, 15(3), 169-182.

Schutte, N. S., & Malouff, J. M. (2018). Mindfulness and connectedness to nature: A meta-analytic investigation.

Personality and Individual Differences, 127, 10-14. 

Ulrich, R. S., Simons, R. F., Losito, B. D., Fiorito, E., Miles, M. A., & Zelson, M. (1991). Stress recovery during exposure to natural and urban environments. Journal of Environmental Psychology, 11(3), 201-230.