צבעים טבעיים: מיינדפולנס , התמרה וטיפול

מבוא

במאמר זה אבחן הקשרים תיאורטיים ומעשיים בין תהליכי יצירה של צבע טבעי (המופק מאדמה, סלעים וצמחים) לבין עקרונות המיינדפולנס, כפי שהם משתקפים בפסיכולוגיה הבודהיסטית ובהתערבויות עכשוויות מבוססות מיינדפולנס. מטרת החקירה היא לבחון האם וכיצד תהליכי הפקה של צבע טבעי והיצירה אתו יכולים להוות כלי טיפולי, מדיום להתמרה תודעתית ותרגול מיינדפולנס.

לעולם הצבע הטבעי נחשפתי במהלך סדנאות מיינדפולנס ויצירה, שאני מנחה, המשלבות יצירה והתבוננות לצד תרגול קלאסי בטבע. יצירת הצבע מאדמה החלה כהתנסות משחקית והתפתחה עם הזמן לשדה חקר ורכישת מיומנויות מלאכה. הידע והתובנות שהתרקמו בתהליכי הליווי בקליניקה ומסגרת לימודי המיינדפולנס, שהם חלק משמעותי מחיי בעשורים האחרונים, זכו לשדה פעולה ממשי ולאינטגרציה גופנית של תובנות התרגול הקלאסי. מאמר זה הוא פרק מתוך עבודה מתמשכת, שתפורסם בעתיד, החוקרת ממשקים נוספים בין תהליכי העבודה בצבע טבעי להתערבויות מבוססות מיינדפולנס המתייחסות להיבטים של חמלה. 

התהליך הוא הדרך

The whole process must return to the source / Jacobs, 2017

בכל פעם שאנחנו מפיקים פיגמנט מהאדמה אנחנו מבינים בגוף משהו על טרנספורמציה. אדמה לא מעובדת יכולה להפוך לצבע יפהפה, כשם שתודעה גולמית יכולה לעבור התמרה למצבי עידון ותובנה. הדרך הבודהיסטית מציעה מהלך של זיקוק מנטלי-רגשי, המהדהד תהליכי זיקוק ומיצוי בחומר.

תהליך יצירת הצבע הטבעי ותרגול המיינדפולנס הקלאסי מפתחים איכויות מנטליות של חקירה, סבלנות, התמדה וקבלה. שני אפיקי התרגול מבנים סבילות לשהייה עם הלא-נעים, המשתנה והלא-ידוע כפקטורים הכרחיים לתהליכי שינוי והבניית חוסן. שניהם מאפשרים שחרור תודעתי הנשען על קבלה רדיקלית של הקיים ושמיטת פרדיגמות. 

צבע טבעי

עד לפיתוחו של הצבע הסינתטי במאה ה-19 הצבעים שהיו זמינים ושימשו את האדם במשך אלפי שנים הופקו ממינרלים, מבעלי חיים ומצמחים. הטבע אצור בכל פיגמנט. מגוון תרבויות עשו ועושות עדיין שימוש נרחב בצבע הטבעי, בין אם לצביעת טקסטיל וחומרים אחרים ובין אם לצביעת גוף לצרכים אסתטיים ובריאותיים. בתרבויות המייחסות לצבעים תכונות מאגיות, הצבע משמש למטרות טקסיות עד ימינו אלה. ציורי המערות, למשל, הם עדות לשימוש קדום בצבע לטקסי מאגיה ואולי גם לצורך האנושי בתיעוד עצמי והותרת חותם.

צבע טבעי חושף רבדים של זמן.

כל מחצב או תערובת אדמה בטבע מהווים עדות לתהליכי עומק איטיים של שינוי.

מיצוי צבע מצמחים וממינרלים היא אומנות מרתקת ומורכבת, הכרוכה בהאטה, סבלנות ונחישות. ברובד הקונקרטי אנחנו נחשפים לחומר גלם העובר תמורות כתוצאה מרצף פעולות שאנו מבצעים. ברובד אחר, התהליך כולו יכול להוות שיקוף לחקר מבנים ותצורות של תודעה.

מלאכת הפקת הצבע היא חוויה גופנית-אינטואיטיבית ואינטימית, המבססת ידיעה סומטית על אודות העצמי ועל אודות העולם. השינוי המתמיד שאנו נחשפים אליו וההכרה בהיותנו חלק ממערכת הומוגנית של גוף-סביבה מעניקים תוקף ממשי לתפיסת הארעיות ומהווים רק דוגמה אחת לאופן שבו העבודה עם צבע טבעי מגלמת ומפתחת תובנות ומיומנויות מנטליות.

נפתח בהגדרות בסיס המשמעותיות למהלך:

פיגמנט-צבען

בביולוגיה, פיגמנט הוא כל תרכובת צבעונית המצויה בתאיהם של יצורים חיים. קיטלוג הפיגמנט מתייחס לשני צירים: טבעי/סינטטי ואורגני/לא-אורגני. צבע סינתטי מיוצר מחומרים המעובדים בתהליך כימי. צבענים טבעיים מיוצרים ללא פעולה מעבדתית ומופקים ממחצבים ומחומרי גלם טבעיים בפעולות פשוטות, כמו חימום או טחינה. צבענים אורגניים מקורם בחי או בצומח, בעוד שצבענים אי-אורגניים מופקים מתחמוצות ברזל וממינרלים הנוצרים בתהליכים גיאולוגיים.

מיינדפולנס

הגדרת המיינדפולנס כפי שנוסחה על ידי ג׳ון קבט-זין: ״מיינדפולנס היא מודעות העולה מהבאת קשב להווה מרגע לרגע באופן מכוון ובלתי שיפוטי״ (ליבליך, 2018, עמ' 18).

הגדרה זו כוללת מספר מרכיבים מהותיים: התכוונות: מדוע אני שם לב? (intention), תשומת-לב לחוויה שלי מרגע לרגע כאן ועכשיו (attention), ועמדה לא-שיפוטית: כיצד אני שם לב ואילו איכויות מתקיימות בתשומת הלב שלי? (attitude) (ברגר, 2021, עמ' 24). הבאת קשב מהסוג הזה אינה דבר שרובנו מורגלים בו ולכן נהוג להתייחס למיינדפולנס כתרגול או כאימון. 

שורשיו של תרגול המיינדפולנס במקורות המסורתיים של הבודהיזם והטקסט המרכזי המתייחס אליו הוא ״הדרשה על ביסוס תשומת הלב״ (סטיפטהאנה סוטרה). הדרשה מתארת ארבעה שדות לביסוס תשומת הלב, העשויים להביא לשחרור התודעה מסבל ומאי-נחת: התבוננות בגוף, בתחושות רגשיות, בתופעות מנטליות, באיכויות מנטליות. בנוסף לכך, הטקסט מתייחס לאיכויות של נחישות והתמדה כנחוצות להליכה בדרך זו, הדורשת מאמץ מאוזן ומתמשך (גולדסטין, 2023, עמ' 24).

שלבים של התמרה - צבע ותודעה

הפקת פיגמנט מהטבע כתרגול תשומת-לב לגוף ולסביבה

בתרגול הקלאסי, אנחנו ערים קודם כל לגוף ולנשימה. אנחנו עוקבים אחר התחושות המתלוות לשאיפה ולנשיפה ובהדרגה מבססים את היכולת להיות נוכחים מתוך קשיבות מלאה לגוף ולחושים שדרכם אנו קולטים רשמים המגיעים מהחוץ.

מיצוי של פיגמנט מצמח או מאדמה הוא מסע של גילוי וחקירה, המבוסס על שוטטות מתבוננת בקשיבות מלאה לתחושות הגוף, לחושים ולטבע; מגע הידיים באדמה, טעם עלה או פרח, ערות לשינויים המתרחשים בגוון, במרקם, בריח שמתפתח, בטמפרטורה, בסביבה ובתנאי השטח. זהו איסוף נתונים מתוך חוויה ישירה וחיבור תחושתי המהדהד תהליכים קדם-שפתיים.

עקרון ההתהוות המותנית

"התהוות מותנית" היא מושג מרכזי בהגות הבודהיסטית, המתייחס לכל תופעה כתלויה בהימצאותן של תופעות אחרות.

הדרשה ההינדואית "רשת אינדרה" מדמה את המציאות לרשת מורכבת ואינסופית של השפעות הדדיות:

"בכל מפגש חוטים שברשת שוכנת אבן חן יפהפיה, המשתקפת בכל אבני החן האחרות וכולן משתקפות בה, והמארג כולו מצוי בשיווי משקל זוהר ועדין... כל אבן משפיעה ומושפעת על ידי האבנים האחרות בכל עת" (טל, 2006, עמ' 87-86).

תפיסה זו מניחה שאין קיום בדיד. האדם מושפע לא רק ממחשבותיו ומפעולותיו הסובייקטיביות. האדם מתהווה ומתרחש כחלק בלתי נפרד מהסביבה בה הוא חי ואותה הוא יוצר. הוא מושפע ומשפיע בו-זמנית. בהקשר זה טבע הנזיר הבודהיסטי תיך נאת האן את המונח ״שלוב-היות״:

"אם אתה משורר, תראה בברור שענן שט לו בדף נייר זה. בלי הענן, לא יהיה גשם, בלי גשם, עצים לא יצמחו, ובלי העצים, אין אנו מסוגלים להכין נייר. הענן מוכרח להתקיים כדי שהנייר יתקיים. אם הענן איננו כאן, גם דף הנייר לא יכול להיות כאן. אנחנו יכולים לומר שהענן והנייר שלובי-הוויה..." (תיך נאת האן , 2015)

האדמה כמקור להפקת צבע היא מצרף של פקטורים גנטיים וסביבתיים, המושפעים מאורגניזמים ומחומרי יסוד. הפיגמנט הוא תוצר של תנאים גיאולוגיים, אקלימיים, תהליכים ביולוגיים וזמן. בתהליך הפקת הצבע עולה הכרה חווייתית וברורה ברשת הקשרים המורכבת, היוצרת את הסביבה הטבעית, ובעובדה שכל תופעה מתרחשת בתוך מערך של אינטראקציות. באספקט התודעתי, הכרה זו יכולה לשנות את היחס כלפי מצבים ואירועים בחיים הנתפסים כבדידים ואישיים ולהביא להבנה שכולם נוצרים מתוך מערך של תנאים ונסיבות.

שלושת סימני הקיום המותנה

ההגות הבודהיסטית מסמנת שלושה מאפיינים של הקיום:

ארעיות (אניצ׳ה) - ארעיותן של כל התופעות.

אי-נחת (דוקהה) - חוסר הנחת המובנה בבסיס הקיום, מטבע הדברים המשתנים ומטבע ההבניות המנטליות שלנו.

היעדר עצמי קבוע (אנאטה) - היעדר עצמיות נפרדת וקבועה (ארבל, 2019, עמ' 190).

שלושת המאפיינים הללו שלובים זה בזה ומעצבים את ההכרה בחיים כשינוי מתמיד. לכן, תפיסה המייחסת לעולם התופעות קביעות נתפסת כתעתוע המוביל לסבל. בטבע אנו נחשפים למחזורי צמיחה וקמילה, אוקיינוסים הופכים למדבריות וגופים אסטרונומיים בחלל מתגבשים ונמוגים ללא הרף. התודעה נמצאת בזרימה מתמדת. רגשות, מחשבות ותחושות - מתהווים, מתגבשים ומתפוגגים כגלים מרגע הלידה ועד המוות.

צבע טבעי במהותו, מגלם את תובנת הארעיות.

• הפיגמנט מושפע מתנאי הסביבה: מיקום גיאוגרפי, עונות השנה והזמן שבו נקטף העלה או נחצב הסלע.

• הצבע הוא בלתי צפוי. כל חומר גלם מגיב באופן ייחודי ותהליך מסוים לעולם אינו זהה לתהליך אחר.

• הצבע חי וממשיך להתפתח ולהשתנות גם לאחר שיושם על מצע כלשהו. הוא עשוי להתפרק ולשנות גוון והוא מגיב לאור, לזמן ולתנאים שבהם הוא שוהה. אין לנו שליטה מוחלטת על האופן שבו הוא מתנהג.

תהליך העבודה בטבע כרוך אינהרנטית בחוסר ודאות. במלאכת הכנת הצבע הטבעי הבנת הארעיות מוטמעת כחוויה סומטית וכידיעה גופנית. הטמעה היכולה להביא למסגור מחדש (reappraisal) של נרטיבים מקובעים על אודות העצמי, לתפיסתם כתלויי הקשר ולשינוי המנח הפנימי כלפי רגשות קשים וביטויים פיזיולוגיים של מתח וחרדה. תפיסתה של תופעה מנטלית-גופנית כמשתנה ובת-חלוף מבנה ויסות רגשי והלך רוח מקבל במקום יחס מבקר והודף כלפי החוויה.

התמרה — צבע ותודעה: הקבלה מבנית

תהליך יצירת הצבע הוא בן ארבעה שלבים: (1) איסוף וברירה;  (2) ריסוק וכתישה; (3) סינון והפרדה; (4) ייבוש וייצוב.

שלב ראשון — איסוף וברירה

בתרגול הקלאסי ובתהליך הטיפולי, פונקציית ההבחנה והיכולת לזהות תופעה היא פקטור הכרחי ובסיסי לכל תהליך של הבניית תשומת-לב וריכוז, כפי שניתן לראות בדרשה על תשומת הלב לנשימה )אנאפאנסאטי סוטרה(:

״כאשר הוא שואף נשימה ארוכה הוא יודע 'אני שואף נשימה ארוכה'. כאשר הוא נושף נשימה ארוכה הוא יודע 'אני נושף נשימה ארוכה' כאשר הוא שואף נשימה קצרה הוא יודע 'אני שואף נשימה קצרה'. כאשר הוא נושף נשימה קצרה הוא יודע 'אני נושף נשימה קצרה'״ (ארבל, 2019, עמ' 117).

הפעולה הראשונה באדמה כחומר גלם היא פעולה של ברירה וזיהוי. הפרדת רגבי האדמה מכל מה שאינו שייך להם, כגון, שאריות של חלקי צמחים, חרקים, חומרים סינטטיים וכדומה. 

שלב שני — ריסוק וכתישה

בתרגול הקלאסי ובתהליך הטיפולי אנו מפתחים הכרה מבחינה דרך זיהוי של מבנים תודעתיים. הפסיכולוגיה הבודהיסטית מציגה מפות התייחסות שונות לאופן התהוות התודעה ומרכיביה, המאפשרות זיהוי פרדיגמות, תצורות מנטליות ופירוק מבני חשיבה דחוסים. לדוגמה, מפת חמשת המצרפים הנגועים בהיאחזות: גוף, תחושות, תפיסות, דפוסים מנטליים והכרה.

בתהליך הפקת הצבע, לאחר ההפרדה הראשונית מופעלים על חומר הגלם כוח ולחץ המביאים לשינוי מצב הצבירה שלו. הכתישה נעשית במכתש ועלי  (כלי כתישה) בתנועה[EM1]  סיבובית מדיטטיבית. הפעולה החזרתית הופכת להיות אובייקט תשומת הלב לתרגול. הריסוק והכתישה מקטינים את גודל חלקיקי חומר הגלם כדי לחשוף את הפיגמנט וכדי שבתהליך הכנת הצבע הוא ייטמע היטב בחומרים המקשרים.

פעולת ׳הכתישה׳ או ה׳ריסוק׳ בשדה הפעולה התודעתי יכולה להיות פועל יוצא של פיתוח יכולת להתבונן באיכויות ובדפוסים מנטליים לא מטיבים ובאימון תודעתי שיביא לריכוכם או לוויסותם.

לעיתים, ”הכתישה“ עשויה להתרחש דווקא כתוצאה מתנאים ומנסיבות מאתגרים. צמיחה פוסט-טראומטית (PTG) מתייחסת לשינוי פסיכולוגי חיובי הנחווה בעקבות מאבק בנסיבות חיים מאתגרות במיוחד, המביא להבניית חוסן ושינוי בתפיסת העצמי, האחר והעולם.

שלב שלישי — ניקוי וסינון

ביטויים של ניקוי וסינון בחשיבה הבודהיסטית:

שחרור התודעה על פי הנתיב הבודהיסטי נשען על שלושה עמודי תווך – הנפרסים למה שמכונה בבודהיזם "הדרך כפולת השמונה לשחרור". עמודי התווך הללו הם: תבונה( paññā – בפאלי, הכוללת השקפה נכונה וכוונה נכונה), אתיקה(Sila – בפאלי, הכוללת דיבור נכון, פעולה נכונה ופרנסה נכונה) וריכוז ( samādhi – בפאלי, הכולל מאמץ נכון, תשומת-לב נכונה וריכוז נכון) (ברגר, טרש, ליבליך ,2025).

התרגול הקלאסי עוסק במיון ובהבחנה בין פעולות, רגשות ומחשבות מאוזנות ובלתי מאוזנות. הדרך הבודהיסטית מציעה מפות המסייעות להבחין בין המיטיב ללא מיטיב עם אופק לחיים חופשיים מסבל. 

״הדרשה על כל המזהמים״ מתייחסת למגוון דרכים לנטישת מזהמי תודעה המעכבים את שחרורה. למשל: נטישת המזהמים על ידי מיקוד נכון של התודעה, על ידי ראייה בהירה, על ידי סילוק ועל ידי פיתוח וטיפוח (ארבל, 2019, עמ' 41).

בפסיכותרפיה המודרנית קיימות מספר התערבויות מבוססות מיינדפולנס שפיתחו טכניקות לוויסות מצבים מנטליים-רגשיים לא מיטיבים: תרפיית קבלה ומחויבות (ACT) מדגימה תהליכי ליבה, המייצרים גמישות פסיכולוגית שאחד מהם הוא יצירת הרחקה קוגניטיבית (defusion). כלומר, פיתוח יכולת לתפוס מרחק פסיכולוגי מחוויה ומתוכן מחשבתי לא מיטיב בדרכים שונות.

מיינדפולנס הוא אימון מנטלי-רגשי-אתי-רוחני, המפעיל מסננים בין פעולות, מחשבות ורגשות המטים את התודעה לעבר המאוזן והחופשי לבין אלה המטים את תנועתה לכיוון ההפוך. שינויי פרספקטיבה הם מסננים המביאים לטרנספורמציה, כשם שתהליך הסינון של רכיבי האדמה הוא דרך לזיקוק הפיגמנט ממזהמים.

בהפקת הצבע, שלב הניפוי והשטיפה של חומר הגלם מאפשר הפרדה נוספת בין מרכיבים שונים המעכירים את הפיגמנט הטהור. שיטות סינון שונות מנפות בדרכים שונות וממזהמים שונים ומביאות לעידונו של חומר הגלם.

הנזיר הבודהיסטי טאניסרו בהיקו מתייחס לממד הבלתי מותנה של התודעה כמים מתוקים הנמצאים בתוך מי מלח.

"התודעה הרגילה היא כמו מי מלח הגורמים לך להיות חולה כאשר אתה שותה אותם. אם פשוט תאפשר למי המלח לעמוד כפי שהם. המים המתוקים לא יופרדו ממי המלח בכוחות עצמם. עליך להשקיע מאמץ ולזקק אותם. פעולת הזיקוק אינה יוצרת את המים המתוקים, היא פשוט מוציאה החוצה את המים המתוקים שכבר נמצאים שם ומספקת לך את ההזנה לה אתה זקוק כדי להרוות את צמאונך.

..אך למרות שזה ממד בלתי מותנה, ניתן להשיג אותו על ידי שינוי התנאים בתוך התודעה. …זוהי הסיבה שבגללה הדרך של תרגול המדיטציה נקראת 'דרך' היא כמו דרך המובילה אל הר. למרות שהדרך אינה הגורם להר - פעולת ההליכה לאורך הדרך יכולה לקחת אותך אל ההר" (ליבליך, 2020).

בהיקו מפנה את המבט לשני אספקטים משמעותיים:

• התרגול חושף את הקיים ולא יוצר יש מאין.

• התהליך לא מתרחש באופן טבעי, נדרשים כוונה, מאמץ ופעולה מיומנת.

  
  

כאן ההקבלה ברורה. תהליך זיקוק הפיגמנט הוא טרנספורמטיבי. הפעולות המיומנות השונות מביאות לחשיפתו של החומר המובלע בפעולה חזרתית שיש בה מאמץ וכוונה.

שלב רביעי — יבוש ויצוב

בתהליך הפקת הצבע, ככל ששלבי הסינון והניקוי יסודיים יותר, הפיגמנט הופך למזוקק יותר וההטמעה בחומר המקשר תהפוך לחלקה וליציבה.

כשהפיגמנט הנקי מופק ניתן להתחיל בהכנת הצבע באמצעות ערבוב הפיגמנט עם חומר מקשר המשפיע על איכות הצבע ומביא למצב של האחדת המרכיבים לצבע הומוגני.

בשלב זה עולות שתי שאלות מהותיות:

• כיצד ניתן לייצב את הצבע כדי שישמור על תכונותיו גם בחשיפה לאור ולחמצן?

• האם יציבות היא תכונה מחויבת?

• 
  

השאלות מתייחסות לשתי נקודות מבט המתקיימות בו-זמנית בתהליך ואף בתהליכי טיפול מבוסס מיינדפולנס.

אחת, השואפת לשימור ולייצוב הצבע גם לנוכח תנאים ונסיבות משתנים, והאחרת, הערה לאיכות המבט שאנו מפנים. כלומר, האם ניתן לסגל מנח פנימי היכול לקבל את עובדת היותו של הצבע משתנה, חי ומגיב?

הדיון מתייחס לאיכות של איזון מנטלי (upekha) ולביטויים ההופכיים אך המשלימים שלה בסיטואציה זו. מחד, בשאיפה ליציבות בתנאים משתנים, ומאידך, בקבלה רדיקלית של היותו משתנה תוך שמיטת פרדיגמה מקובעת על אודות התכונות המהותיות לצבע. מדובר במופעים שונים של גמישות פסיכולוגית ובשתי נקודות מבט המתקיימות בו-זמנית.

התמרה — צבע ותודעה: הקבלה מבנית

תהליכי שינוי — תודעה	תהליכי שינוי — צבע טבעי	הפעולה
*התבוננות ראשונה: זיהויים של תפיסות נוקשות ומשקעים רגשיים מעכירים, כזיהומים מנטליים המביאים לסבל. זיהוי שורשי הסבל בשלושת הרעלים: השתוקקות, סלידה ותעתוע. *הפונקציה המנטלית של זיהוי, כתנאי מחויב לביסוס תהליכי מודעות מעמיקים ולהתמרת תבניות מנטליות דחוסות.	זיהוי וברירה של חומר הגלם והפרדה ראשונית בינו לבין כל מה שאינו שייך אליו.	איסוף וברירה
*פירוק ואנליזה של איכות התודעה המתבוננת באמצעות מיפוי מבנים ודפוסים מנטליים  (סנקארות). לדוגמה, דרך פריזמת חמשת מצרפי ההיאחזות: גוף, תחושה, תפיסה, תצורות מנטליות, הכרה.	פירוק חומר הגלם לחלקיקים קטנים על ידי פעולה חזרתית והפעלת מאמץ ולחץ.	ריסוק וכתישה
*תרגול שיטות להתמודדות עם תצורות, משקעים ונטיות מנטליות הנתפסים כמזהמים .(Ill Will)  *פעולה של חמלה עם איכות נחושה ורדיקלית להכחדת הדחוס והמכאיב. *חשיפת תודעה המבחינה ב׳טבע הדברים׳ (ויפסאנה).	הסרת רכיבים וחלקיקים לא-רצויים על מנת לחשוף את הפיגמנט הנקי בחומר הגלם.	סינון והפרדה
*ייצוב התודעה וביסוס איכויות מיטיבות: ריכוז (סמאדהי), חמלה (קרונה) ואיזון מנטלי (אופקה). *חשיפת הממד הבלתי מותנה של התודעה. *ערות וראייה צלולה כדרך לחופש מנטלי מסבל.	התלכדות והאחדת הצבע הסופי באמצעות ערבוב הפיגמנט המזוקק בחומר מקשר, המשפיע על איכות הצבע ומקבע את צורתו.	ייבוש וייצוב

לסיכום

תרגול מיינדפולנס הוא תהליך של התעוררות מודעת המייצרת תנועה מהגס והגולמי אל המעודן והמזוקק.

מאמר זה בוחן את הזיקה בין תהליך יצירת צבע טבעי לבין עקרונות ואיכויות יסוד בחשיבה הבודהיסטית ובפסיכותרפיה מבוססת מיינדפולנס. 

ההקבלה המבנית ומיפוי שלבי העבודה הפיזיים עם הצבע, מול תהליכי שינוי תודעתיים בתרגול הקלאסי, מגלה מבנה פנומנולוגי ותהליכי משותף העשוי להוביל לטרנספורמציה. חקירה זו מציעה את שדה העבודה עם צבע טבעי כערוץ תרגולי וככלי טיפולי מבוסס מיינדפולנס, המשלב התנסות גופנית, שהייה בטבע ויצירה, כמדיום אינטגרטיבי המחולל תמורה ושינוי בחומר, כמו בתודעה.

מקורות

ארבל, ק' (2019). דברי הבודהה — תרגומים מתוך הכתבים הבודהיסטים המוקדמים. ההוצאה לאור של אוניברסיטת תל אביב.

ברגר, ר׳, טרש, ר׳ וליבליך, מ׳ (2025). אתיקה והתערבויות מבוססות מיינדפולנס. בתוך בקשיבות, כתב העת לפסיכולוגיה מבוססת מיינדפולנס, גליון מס׳ 1.

גולדסטין, ג' (2023). מיינדפולנס — מדריך מעשי להתעוררות. הוצאת הקיבוץ המאוחד.

טאניסרו בהיקו (2020). עם כל נשימה. תרגום: מ' ליבליך.

טל, ע"י (2006). בודהיזם – מבוא קצר, מפה הוצאה לאור.

ליבליך, מ׳ (2018). מיינדפולנס להיות כאן ועכשיו. כתר.

תיך נאת האן(2015) . לב ההבנה. תרגום: ע' חי. הוצאת פראג.

Jacobs, B. (2017). The Original Buddhist Psychology.  North Atlantic Books.