"אני שואף, אני מתקרב; אני נושף, אני בבית". המילים הללו של הנזיר והמורה טיח נאט האן הן הצהרה רדיקלית האומרת שהבית זמין לנו תמיד, במרחק נשימה אחת. זו הזמנה להיות בתשומת לב ובתנועה עדינה של שיבה אל המקום היחיד שבו אנחנו באמת חיים – אל הרגע הזה (טיח נאת האן, 2014). המושג "בית" הוא ארכיטיפ, סמל אוניברסלי בין-תרבותי, המייצג את הצורך הראשוני האנושי המשותף לכולנו – הכמיהה למרחב של שייכות ומוגנות. את החזרה הביתה ניתן לדמות לחוויה פיזית – לחזור למקום שבו אפשר פשוט לחלוץ נעליים, להתרווח בנוחות ולתת למתח...