top of page

ללא זיכרון ותשוקה - על חשיבותה של הקשבה

תמונת הסופר/ת: ד"ר יקיר קריצ'מןד"ר יקיר קריצ'מן

הקשבה היא אומנות היכולה לשנות חיים ואף להצילם. עם זאת, כשאנו חושבים על צורך בשינוי עמוק או בהצלה, לרוב אנו חשים מחויבים לבצע פעולה דחופה או להביע דעה בנחרצות. לנוכח מצוקה, חשכה או ייאוש מתבטא הצורך העצום שלנו לעשות ולומר דברים בהחלטיות, בכל מדיה אפשרית ובכל עוצמה. במצבים אלה הקשבה עלולה להיתפס כשיתוף פעולה פסיבי וכנוע, שאינו הולם את מידת החירום. עם זאת, סביר להניח שהקשבה, כאומנות אקטיבית, היא אחת הפעולות הנחוצות ביותר והחסרות ביותר. הקשבה מאומנת אינה שתיקה, אינה הסכמה ואינה פסיביות. יש בה קבלה, אך היא יכולה להבחין בדקויות. היא התשתית ההכרחית לכל הבנה נכונה, דיבור נכון ופעולה נכונה. 


אוזלת ידינו המובהקת והצורבת למול כוחות חולי אדירים מייצרת בהכרח רגעי ייאוש. אלה עלולים לרפות מאמצי הקשבה ולהכתירם כחסרי תוחלת. אך למול הכוחות הגדולים, עומדים מעשינו הקטנים. המרכזי שבהם הוא הקשבה לעצמנו והשאלת הקשבתנו לאחרים. אנו שואפים לקשב עמוק. תודעתנו כולה קשובה. אור התודעה מספק באר עמוקה לשכשוך. בתוכה נרפאת נפשנו ונרפאות נפשות המקבלות הד אמיתי לקיומן. קשב זה, תודעה זו, אינם נתונים לתבוסה או לייאוש. ייאוש הוא רק עוד תוכן בתוך הבאר. הוא אינו דבק בדפנותיה. כמוהו גם התקווה. 


הבאר קשובה, נוכחת. בתוכה האדם חש את צורתו השבורה ונעטף, נחמל. אדם יכול להרוס אדם, אך אדם גם יכול לרפא אדם. אדם שחי שנים רבות בתהום חשוכה מצא עצמו לפתע מוקף באור בעקבות הקשבה ממושכת. על מכת החושך הופצעו מכתמי שמש, פרחי פז. העולם כעת הוא שונה. זוהי אינה מעשייה או מליצה. התברכתי בזכות להיות עד לכך. לאקט מאומן של קשב יש את הכוח הזה. המעשים הקטנים ביותר, אלה שכמעט אינם נחשבים, ראויים לתואר "עשייה"; הם החשובים ביותר והמשפיעים ביותר על מהלך חייהם של אנשים. 


הרמן הסה (1) מרגש בכתיבתו על אודות כוחה של הקשבה נוכחת. הוא מתאר כיצד סידהרתא המיואש חולק באוזני הדוברן, ואסודיוא, את סיפור חייו. כל ייאוש הוא שונה ולכן ראוי להקשבה ספציפית ומדוקדקת. הקשבתו של ואסודיוא, אומן הקשב, מהווה נהר שבו סידהרתא טובל, רוחץ, מתנקה ומשתנה. סידהארתא שונה בעקבות הקשבתו של הדוברן העניו. כך כותב הסה:

ואסודיוא הקשיב רב-קשב. אזנו המצותתת קלטה הכל - ייחוס וילדות, פרשת לימודים, ולבטים, ושמחה, ומצוקה. וזאת היתה החשובה במעלותיו של הדוברן: הוא ידע את סוד הקשב מאין כמוהו. בלא שיאמר מילה, חש הדובר כיצד ואסודיוא קולט דבריו, שליו, פתוח, מצפה, לא מאבד מילה, לא מצפה למילה בקוצר רוח, אינו מצרף שבח או גנאי, אך מקשיב. סידהרתא חש מה טוב להתוודות באוזני שומע כגון זה, להפקיד בלבו של זה את חייך, את לבטיך, את סבלותיך… אך משנתקרב סידהרתא לסופו של הסיפור… או אז הקשיב הדוברן כפל הקשבה, עיניו עצומות וכל כולו התמכרות

(עמ' 84-83).


הפסיכואנליטיקאי וילפרד ביון הפציר במטפלים להקשיב למטופלים ללא זיכרון וללא השתוקקות. (3,2) בעיניו, האפשרות לשינויים עמוקים תלויה בהקשבה; הקשבה שאינה רוויה בהנחות מוקדמות או בדחף להציל את המטופל; הקשבה הפנויה מאינטרסים או מניסיונות לשליטה; הקשבה שרואה במטופל ישות מתהווה, אינסופית; הקשבה ענווה, המבוססת על המוכנות להיות באי-ידיעה. 


ביון הבחין בין שינויים בתחום הידוע לבין שינויים מהותיים. לשינויים בתחום הידוע יש איכות כמותית, מעין "עוד מאותו דבר". לעומתם, לשינויים המהותיים יש ממדים של בריאה, חדשנות והתהוות. לטענת ביון, הקשבה "ללא זיכרון ותשוקה" עשויה ללכת מעבר לשינויים בתחום הידוע ולאפשר שינויים מהותיים. בסרטון המצורף אני מרחיב עוד על עמדת ההקשבה, שעליה המליץ ביון ועל השינויים שהיא עשויה לחולל. בזמן שנראה חשוך, יש לחזור ולהזכיר לעצמנו את חשיבותם של מעשינו הקטנים ובליבם הקשבה, לעצמנו ולזולת.


  1. הסה, ה' (1979). סידהארתא. שוקן.

  2. ביון, ר"ו (1967). הערות על זיכרון ותשוקה. בתוך ביון בלוס אנג'לס: סמינרים והדרכה (2017), עורכים: ג'וזף אגואיו וברנט מאלין, תרגום ועריכה מדעית: משה ברגשטיין. כרמל.

  3. ביון, ר"ו (1970, 2018). קשב ופרשנות. תולעת ספרים.





0 תגובות

Comments


צרו קשר

bottom of page