טיפול ממוקד חמלה עם גבו

אני שמח על ההזדמנות לפתוח פינה קבועה בכתב העת, שבה אוכל להציג את הדרך שבה אני מבין, מטפל ומלמד את גישת הטיפול ממוקד החמלה של פול גילברט. 

התחלתי את דרכי בפסיכותרפיה לפני כשלושים שנה, ועם השנים התמחיתי בפסיכותרפיה פסיכואנליטית, בטיפול מיני ובטיפול זוגי ומשפחתי. בתחומים אלה אני מדריך ומלמד בתוכניות ובקורסים להכשרת מטפלים. מתחילת הדרך, שילבתי את הפסיכותרפיה עם החוכמה של הזן ואומניות הלחימה המסורתיות, וב-2019 פרסמתי ספר על גישה זו בשם בודותרפיה. מעט לפני כן, ב-2016, נחשפתי לעולם ה-CFT בסדנה משותפת לד"ר רוני ברגר ולד"ר כריס איירונס, שאליה הגעתי מתוך סקרנות ותחושת בטן. גם כריס וגם רוני הם ממובילי התחום בעולם, שניהם עובדים וחוקרים לצדו של פול גילברט מפתח הגישה. עם שניהם המשכתי ללמוד: עם ד"ר רוני ברגר העמקתי בחיבור ה-CFT לעולם הטראומה בגישה שפיתח, הנקראת TMR, וד"ר כריס איירונס היה המדריך הקליני שלי ומורה בכל הקשור להעמקה שלי בדרך במהלך השנים בהמשך.

בפינה כאן אציג בפניכם, הקוראים והקוראות, את עיקרי הגישה, כפי שאני מלמד בתוכנית לפסיכותרפיה מבוססת מיינדפולנס, בפיקוח היחידה ללימודי המשך, בית הספר לעבודה סוציאלית בבר אילן. התוכנית היא בשיתוף עם המרכז לחינוך קשוב ואכפתי, עמותה אשר לקחה על עצמה לקדם את המיינדפולנס והחמלה בארצנו ומשלבת את מיטב המומחים בתחום מהארץ ומהעולם. 

חשוב לציין, כי חוקרים ומטפלים שונים יכולים ללמד ולעבוד בגישת הטיפול ממוקד החמלה  בדגשים שונים, וזה היופי בגישה רחבה זו. אך ישנם מספר רעיונות וטכניקות שאני מאמין שיהיו משותפים לכולם, והם עומדים בבסיס הגישה. הדרך שבה אני פוגש את ה-CFT מחוברת לבודותרפיה ולעולמות הגוף והתנועה מתוך הצ'ייקונג ואומנויות הלחימה והזן. גישה זו מתפתחת, במקביל אליי, באנגליה, על ידי חבריי הפסיכולוגים ד"ר סיד היסקי וד"ר ניל קלפטון.

אני מקווה שפינה זו תעזור לכל מי שרוצה להתקרב לגישה יפה ואפקטיבית זו ולשלבה בעבודה הקלינית ובחיים האישיים. הכתוב כאן מכוון גם למי שכבר למדו איתי, או עם מורים אחרים, וגם למטפלים שטרם הספיקו להיחשף לגישה זו. 

גבו וייס - מבוא קצר לגישת הטיפול ממוקד חמלה – CFT

"כל הבודהות בעבר, בהווה ובעתיד,

הפכו לבודהות 

רק בעודם חיים עם שלושת הרעלים, 

כשהם ניזונים מהדהארמה הגדולה". 

בודהידהארמה

גישת הטיפול ממוקד חמלה (CFT) פותחה על ידי הפסיכולוג הבריטי פול גילברט, ופורסמה באופן מסודר לראשונה ב-2009 (Gilbert, 2009). גילברט פיתח את הגישה מתוך עבודתו עם מטופלים במצבים נפשיים קשים, במיוחד אנשים עם דיכאון, המאופיין בביקורת עצמית, בושה ושנאה עצמית. הוא הבחין, כי גישות מבוססות מחקר, שלפיהן עבדו, כגון CBT, לא הצליחו להקל במידה מספקת על סבלם של מטופלים אלו (Kolts, 2016).

בהדרגה, החל גילברט לגבש גישה חדשה, המבוססת על מגוון תחומים מדעיים – בשילוב עם הפסיכולוגיה הבודהיסטית וגישות מבוססות גוף ונשימה. ליבת הגישה היא סיוע למטופלים בפיתוח התודעה החומלת – היכולת להתייחס לעצמם ולקשייהם באופן חומל יותר: חכם, תומך, מעודד ואפקטיבי.

לשם כך, גילברט נעזר בהבנת האבולוציה של המוח האנושי – מה שמכונה ב-CFT "הדרמה של המוח האנושי" או "המוח המתעתע". מדובר בקונפליקט בין "המוח הישן" (רגשי, הישרדותי) לבין "המוח החדש" (קוגניטיבי, אנליטי). גילברט מציין, כי עלינו לפתח את התובנה שכולנו נסחפים בנהר של החיים עם מוחות שלא אנו יצרנו ולא אנו בחרנו. מוחות אלו, במיליוני שנות אבולוציה, מסוגלים ליצור לולאות מכאיבות ביותר: לולאות של מוח עתיק – מוח חדש. גילברט מציע לנו לזכור, שזו ממש לא אשמתנו שאנו מרגישים רע, או מפשלים, או נתקעים במצבים רגשיים קשים. זה חלק מהעובדה שאנו בעלי מוחות אנושיים. הוא אומר, שכאשר אנו מצליחים להבין זאת לעומק, כאשר יש לנו תובנה לגבי הרעיון, הדבר יכול לגעת ברגשות העמוקים ביותר, ולא פעם נוצף דמעות של שחרור מהמאבק ומההאשמה העצמית, וגם מהעצב על כל הכאב שחווינו עד היום ועוד נחווה בעתיד (Gilbert, 2013).

ב-CFT מתייחסים גם לאבולוציה של החמלה עצמה כתכונה שתרמה להישרדות המין האנושי. בני אדם הם יונקים חברתיים, שמפתחים מערכות התקשרות מורכבות, רגשות בהקשרים בין-אישיים וחברתיים, אמפתיה ויכולות לדאוג לזולת. תינוק אנושי תלוי לחלוטין בטיפול ההורי – לא רק לצרכיו הפיזיים, אלא גם לוויסות הרגשי שלו. 

עם השנים, ההתפתחות האבולוציונית של החמלה, של הדאגה לאחרים, לתינוקות, לחולים או לפצועים, לזקנים ולחלשים, והיכולת לחוש אמפתיה הקנו יתרון הישרדותי למין האנושי. גישה זו מציעה לראות את החמלה לא כתכונת אופי נעימה בלבד, אלא ככוח אבולוציוני עמוק, שמשרת את הבריאות הנפשית, את החוסן של היחיד ואת הלכידות החברתית.

בעבודה הטיפולית, תובנה זו מזמינה אותנו להתייחס לפיתוח חמלה לא כאקט מלאכותי שעלינו להביא לעולמנו מבחוץ, אלא כהתכווננות מחודשת למה שכבר טמון בנו כאפשרות ביולוגית, בין אם היא התממשה ובין אם לאו. מטופלים רבים חוששים מפיתוח חמלה עצמית מכיוון שהיא יכולה להיתפס בעיניהם כלא טבעית, כרכה וכמחלישה. למשל, הם יגידו משהו, כמו: "אבל איך לרחם על עצמי יכול לעזור לי?" במסגרת העבודה הפסיכו-חינוכית נעזור למטופלים להבחין בין רחמים עצמיים לבין חמלה עצמית – שתי גישות שונות ביותר ביחס לעצמי, ונדגיש את תכונות האומץ לב, העוצמה והמחויבות לצמיחה שיש בחמלה. כמטפלים, אנו נעזרים בהקשר האבולוציוני, המדגיש כי חמלה היא חלק טבעי מהתפתחותם ומהישרדותם של בני האדם, וגם נדגיש את העוצמה שבהתנהגות חומלת. 

חשוב להבהיר נקודות אלו ולתת למטופלים דוגמאות והמחשות כדי להפחית את הפחד מפני פיתוח חמלה עצמית. כלומר, הפחד שהתהליך הטיפולי יחליש אותם אף יותר. 

ביסודות הטיפול ממוקד חמלה ניתן לראות את התרומה של תיאוריית ההתקשרות של ג׳ון בולבי ומרי אינסוורת'. זהו הרעיון של "בסיס בטוח" כתנאי הכרחי לחקירת העולם, החיצוני והפנימי, והבנה עמוקה של דפוסי ההתקשרות השונים, התפתחותם והשפעתם עלינו לאורך חיינו. 

חיבור זה לתיאוריית ההתקשרות בא לידי ביטוי במודל המערכות לוויסות רגשי – שהוא אבן יסוד בגישה ומהווה מודל קליני והדרכתי מצוין וישים, וכן בפורמולציה של ה-CFT ובעבודה עם דמויות תומכות וחומלות במסגרת התהליך הטיפולי. 

חלק מדרכו של גילברט עברה דרך עולם הפסיכולוגיה היונגיאנית. גם השפעות אלו משתלבות עם  טיפול ממוקד חמלה. ניתן לראות זאת בהבנה של רעיון הצל שבתוכנו והדרכים להיפגש אתו וכן בהתערבויות מבוססות דמיון, כמו עבודה עם ארכיטיפים מרפאים. הדבר בא לידי ביטוי בתרגולים העיקריים של הגישה: "הדמות החומלת" ו"העצמי החומל".

אסיים הקדמה זו בחיבור בין ה-CFT לבין הדהארמה והפסיכולוגיה הבודהיסטית, אשר רעיון החמלה נמצא בטבורן והוא חלק בלתי נפרד מהתרגול ומההתפתחות הרוחנית. 

טיפול ממוקד חמלה נע בין עולמות המדע, הקליניקה והדהארמה. עולמות אלו מפרים זה את זה ומשתלבים באופן אפקטיבי ואסתטי במרחב הטיפולי.

ליבת הגישה במציאת דרכים אפקטיביות לעזור למטופלים לעבור מתודעה תוקפת, ביקורתית ואכזרית לתודעה חומלת, חכמה, תומכת ומיטיבה. לשם כך יש להעמיק בהבנת מהות החמלה ובגופי הידע שתומכים בפיתוח חמלה עצמית, כגון "הדרמה של המוח האנושי", מודל המערכות לוויסות רגשי ותרגולי "הדמות החומלת" ו"העצמי החומל".

ראסל קולטס, מחבר הספר CFT Made Simple, הסביר בסרטון קצר שפרסם ב-2020 כי CFT אינו מודל טיפולי נוקשה, אלא ניסיון אינטגרטיבי להביא יחד תובנות ממדעים ומגישות שונות כדי להבין מה זה אומר להיות אנושי ועד כמה הדבר יכול להיות מורכב ומתעתע. מטפלי CFT ישאפו לעזור למטופלים לשנות את יחסיהם לרגשותיהם הקשים ולחוויותיהם הכואבות – כך שיוכלו להבין אותם טוב יותר ולפגוש את עצמם עם יותר רוך, קבלה וחמלה. במקום הרגל תודעתי של תקיפה עצמית, בושה ותחושת פגימות – הגישה מציעה מפגש חדש עם עצמנו, מתוך הבנה שאנושיות אינה חטא, אלא תשתית משותפת.

לסיכום, גישת ה-CFT משתלבת עם "המטפל שאתה" ועם הכשרת היסוד שלך ומתמקדת בהבנת רעיון החמלה והדרכים היעילות והתומכות שבהן ניתן להביאה אל המטופל, קשייו וסבלו. מטפלי CFT רואים בפיתוח חמלה מטרה טיפולית – שלב חיוני במסע הריפוי.

המטפל לא יודע מראש מה תהיה חמלה בכל מצב ולכל אדם, אך הוא מבין לעומק את מרכיבי החמלה, את פעולתה של התודעה החומלת, את ההתנגדויות והפחדים ממנה ואת הדרכים להזמינה, למשל בכך שאנו עוצרים לרגע ושואלים בכנות וברוך:

מה תהיה חמלה עבורי כרגע? 

לא מה אני רגיל לעשות, לא מה שהתודעה שלי מותנת לדהור לכיוונו, לא מה שהדחפים, התשוקות או הפחדים שלי דוחפים אותי לעשות, אלא מה יהיה באמת חומל, חכם ומיטיב? 

מה יעזור לי להמשיך בדרכי המורכבת, כאן על האדמה, ויביא להתפתחות, לצמיחה נפשית ולשמחה, בהתחלה לעצמי ובהמשך דרכי גם לקרוביי, לקהילה שבה אני שותף ולעולם.

אז מהי חמלה?

הזכרתי פעמים רבות את המושג "חמלה", אך אחד הרעיונות של ה-CFT הוא, שעלינו להיות ברורים ככל שאפשר בהסבר למה אנו מתכוונים כשאנו אומרים "חמלה". מה אנו למעשה מפתחים כאן? חשוב להיות ברורים מכיוון, כפי שהזכרתי קודם, יש תפיסות מוטעות, רבות ומשמעותיות, בהבנת הרעיון והן מובילות להתנגדות או לחשש מחמלה עצמית. 

אפתח בתפיסה אישית יותר של חמלה, ואעבור בהמשך להמשגה המקובלת ב-CFT. 

לפני מספר שנים, בעודי נאבק עם מארה ושדים אחרים, ובו-זמנית מעמיק בדרך החמלה, כתבתי לעצמי מהי חמלה עבורי:

"חמלה זה לעצור את ההיסחפות במפולת החול, את הגלישה למטה שתופסת תאוצה. היא הרגע שבו אני מסתובב ותוקע רגל עמוק בחול המתפרק תחתיי ומשנה כיוון. זה להיאחז באצבעות הידיים כדי לעצור את הנפילה, למרות שכבר אין כוח, ואפילו יש משהו נעים בהיסחפות למטה, עדיין, אני מסתובב ומביט אל השמים ואל פסגת ההר, וצעד אחר צעד חוזר לטפס.  גם אם לאחר טיפוס מפרך אני מוצא את עצמי באותו מקום, או אפילו מגלה שהמשכתי לרדת, אני נושם עמוק, מאמץ את השרירים, מאמץ את כוח הרצון, את האמונה, החוכמה והזיכרון, שהמפולת היא לא הכול.  וחמלה עבורי זה לא להיכנע, לא להתייאש גם תוך כדי הנפילה, וגם כשנראה שאין במה להיאחז. וזה לא להתבייש ששוב אני בתוך מפולת, לא לשנוא את עצמי, לא לרחם על עצמי. אלא לחייך או לקרוץ לעצמי, להביא רוך וקבלה, ולהרפות את המתח. כי כולם נופלים, והמפולת היא לא פרטית שלי. ואז יש את האומץ ואת הכוח לטפס, להילחם בציפורניים, לנצח את המפולת, שגם אם תמשיך, היא כבר לא הכוח היחיד שפועל כאן: יש איתי גם את התרגול ואת הדרך.  וכשהחול הטובעני חוזר להיות הגבעות היפות שמעל לים, והשמים כחולים-אדומים מהשקיעה, ואלפי קולות של ציפורים מסביבי, חמלה היא החיבוק, הגאווה בעצמי, הכבוד לדרך ולרוח הלוחם שבי, וגם הכבוד להר ולחול ולכוחות המשיכה מטה, אני ממשיך בדרך.  וחשוב לזכור, כשאנו מתרגלים את דרך החמלה זה לא שלא מרגישים יותר כאב, חרדה, קנאה וכעס; זה לא שאין יותר רעד כשמשהו לא מצליח, כיווץ כשאנו טועים, כאב ועצב על החיים האלו; זה לא שאין יותר התלקחות של מחשבות, ושהלאסו הקשור לסוס הפראי לא יגרור אותי יותר אחריו על אדמת הטרשים. אך אנו אולי מתחילים ללמוד שאלו החיים, ומצליחים להיות קצת יותר עם זה, להרפות לתוך המערבולת, לא להתנגד ולהיאבק בכיווץ ומתח רק מתוך ההרגלים המבוהלים וההגנתיים.  אנו רואים כמה בקלות אנו כמו אותו דג שהולך ומסבך עצמו יותר ויותר בין קורי הרשת. אנו לומדים להיות לוחמי חמלה, לנוע בתוך הכאוס ואי הידיעה של החיים ושל המוות ושל רגעי המוות בחיים. ושוב ושוב, בעיקשות אוהבת, סיזיפית וספירלית, להביא לכאן רוך, הרפיה, קבלה ואהבה.”

הבהרת המושג "חמלה"

על אף שנראה שכולנו יודעים מהי חמלה, מסתבר שרוב האנשים מתייחסים לחמלה כאל רוך, הכלה, קבלה, אהבה, ויתור, רחמים, סלחנות, עיניים טובות וכדומה. למעשה, בעשרות סדנאות שהעברתי לאנשי ולנשות טיפול, כתשובה לשאלה – מהי חמלה עבורכם, כמעט תמיד הופיעו מושגים או איכויות הדומות לאלו. בעוד שזה בהחלט יכול להיות חלק מהדרכים שבהן חמלה מתבטאת, אין הם חמלה. כפי שנראה, חמלה היא משהו אחר. כמו כן, כפי שהזכרתי קודם, פעמים רבות חמלה ורחמים נתפסות כמילים נרדפות. הבהרת בלבול זה חשובה בשל הכיוונים ההפוכים שבהם שני המושגים מתקיימים בחיינו האישיים וביחס שבין אנשים ובייחוד בהשלכות השונות של מצבים אלו על בריאותנו הפיזית והנפשית.  

אתחיל עם הקשר שבין חמלה לרחמים בשפה העברית שלנו. במילון ספיר כתוב, כי הפרוש לחמלה הוא רחמים. בדומה לכך, במילון אבן שושן ההגדרה לחמלה היא: "רחמים, רגש של אהדה ורצון לעזור לזולת בצרתו". 

כיום, בפסיכולוגיה המתמקדת בפיתוח חמלה, אנו רואים את המושגים "חמלה" ו"רחמים" כהפוכים. גם בתפיסה הבודהיסטית, המושג "רחמים" נחשב כניגוד הקרוב (זה הדומה לו ומבלבל מכיוון שמכיל איכויות הפוכות) לחמלה, בעוד שאכזריות היא הניגוד הרחוק. עם זאת, אם נעמיק מעט בחוכמה של העברית, נוכל לראות את הרחם הנמצא בתוך המילה "רחמים". 

כאן, בהתייחסותנו לרחם הפיזי ולתפקידו ביצירת חיים, בשמירה על פלא היצירה של העובר והפיכתו לתינוק או לגור, נוכל לראות את כל האיכויות השייכות לחמלה, שבהן נעמיק בהמשך. הרי ברור שברחם יש חום, רוך, דיוק, עטיפה, הכלה וקבלה, אך יש בו גם עוצמה, כוח, יכולת הגנה ושמירה גם בתנאים קשים, ויציבות אדירה. אנו מקבלים כאן תמונה מלאה יותר של איכויות החמלה. 

מסיבה זו, נראה שנכון לראות את המושג "רחמים" במקורו כקרוב ביותר למושג שאנו משתמשים בו להגדרת החמלה, אך נכון גם, שעם התפתחות השפה והתרבות, רחמים וחמלה, שאנו מדברים עליה כאן, הלכו והתרחקו. חמלה מחזיקה את השילוב שבין רוך לעוצמה, בעוד שרחמים נתפס כקשור יותר לחולשה, למסכנות ולהסתכלות על האחר או על העצמי ממקום גבוה ומרוחק. נוכל לראות זאת בקלות במשפט: "מה אתה מרחם על עצמך?"

בהקשר של חמלה, חשוב שנשים לב להבחנה בין חמלה רכה לבין חמלה עוצמתית (Fierce Compassion). עבור רבים, רק החמלה הרכה נתפסת כחמלה, ואילו העוצמתית נתפסת כמשהו הכרחי כדי לשמור עליי, אך הוא "לא חמלה". אנו מבהירים את הרעיון, שבמצבים מסוימים בחיינו, לסמן גבול ברור וחזק – זו התנהגות חומלת. זהו רעיון מורכב ולא אינטואיטיבי, אך כשאנו מלמדים זאת, לא פעם ניתן לראות הבעה של הקלה והבנה משחררת.

הגדרת החמלה ב-CFT

בטיפול ממוקד חמלה ההגדרה המקובלת היא של הדלאי לאמה:

"חמלה הנה רגישות לסבל של העצמי ושל אחרים, 

עם מחויבות עמוקה לנסות ולהקל עליו ולמנוע את הישנותו". 

לדעתי, כדי שמשפט זה יהיה פשוט יותר להבנה, כדאי להוסיף בסופו: "ולהביא להתפתחות ולצמיחה נפשית ורוחנית ולאפשר יותר משמעות, שמחה ואושר". הדגש כאן הוא, שאין אנו עוסקים רק בהפסקת הסבל, למשל כמו בעת לקיחת אקמול, אלא בפיתוח דרכים חכמות לצמוח בדרך שחיינו מציבים בפנינו ולנוע לעבר חיים עם משמעות ושמחה פנימית עמוקה. 

בספרו  The Compassionate Mindגילברט נשאר עם הגדרה זו של החמלה ומדגיש גם, כי חמלה היא אימון המוח שלנו בדרכים שיאפשרו שינוי ממשי של החיבורים שבתוכו, שינוי שיאפשר את פיתוח אותה תודעה חומלת. גילברט מציין, כי זהו תהליך המאפשר לנו לפתח שמחה ומשמעות, אך הוא מצריך גיוס מידה לא קטנה של אומץ לב כדי להתגבר על החרדות שלנו ועל הרגשות החזקים שנפגוש בדרך.

בספר רגשות קשים של כריס איירונס (Irons, 2019), הוא מציין, כי חמלה היא המוטיבציה והיכולת להניע אנשים לסכן את חייהם כדי להציל אחרים, כמו לוחמי אש הנכנסים לבית בוער העומד לקרוס. השוואה זו מזכירה את "משל הבית הבוער" ב"סוטרת הלוטוס", שבו בעל הבית מחפש את הדרכים הטובות ביותר העומדות ברשותו כדי לגרום לילדים המשחקים בבית לצאת ממנו ולהינצל. לפי איירונס, כאשר אחר, קרוב או זר, נמצאים במצוקה, זו החמלה המניעה אותנו לשים לב לכך ולנסות לעשות את הכי טוב שאנו יכולים עם הכלים העומדים לרשותנו כדי לעזור, להקל או להפסיק את הסבל. בהקדמה לספרו של כריס, גילברט מציין, כי חשוב לשים לב שחמלה אינה רגש, או רגש מסוים, אלא היא המוטיבציה הבסיסית לעזור לנו להתמודד עם הרגשות הקשים שלנו.

אנו רואים, אם כך, כי בעבודתנו לפיתוח התודעה החומלת, אנו קודם כל אנו מפתחים את הרצון העמוק והנכונות לשים לב ולהיות במגע עם מה שקשה אצלנו ואצל אחרים. לפי ה-CFT זו הפסיכולוגיה הראשונה של החמלה. וכפי שכולנו יודעים, קל יותר לכתוב או לדבר על זה, מאשר להסכים באמת לתרגל מגע אינטימי זה עם כל עולמנו הרגשי בחיינו, כולל חלקי הצל שבתוכנו. 

לאחר מכן, אנו מגיעים לפסיכולוגיה השנייה של החמלה, שבה מפתחים חוכמה והבנה כך שנוכל לעזור בדרך הטובה והאפקטיבית ביותר. כדי לעשות זאת עלינו לפתח דרכים שיעזרו לנו לעבוד עם המצוקות שלנו עצמנו. ללא עבודה זו על עצמנו, המצוקה שלנו היא שתחסום את היכולת שלנו להישאר במרחב המאיים עלינו ואשר מעורר בנו רגשות קשים, והיא שתקשה עלינו לפתח את אותה חשיבה בהירה וצלולה, שבעזרתה נוכל להגיש את התמיכה הטובה ביותר שביכולתנו לתת לעצמנו ולאחר.

הרעיון הוא, שחמלה היא חיפוש שאינו פוסק, המשתנה כל הזמן, של היכן נמצא הכאב והכיווץ, ומה יעזור לנו כרגע להפסיקו ולנוע לעבר שחרור וצמיחה נפשית. דרכי ההתבוננות שגילברט ושותפיו לדרך מאפשרים לנו, עוזרים לראות את הדרכים השונות שבהן התודעה והאגו שלנו מגנים על עצמם, מתחמקים מכאב. כך, למעשה, הם יוצרים יותר כאב או נסחפים מתוך התניות, הרגלים וכוחות האבולוציה העתיקים והחזקים כל כך. 

שלושת הכיוונים שבהם החמלה זורמת

עוד נקודה שחשוב לציין ביחס לחמלה בתוך טיפול ממוקד חמלה, עוסקת בשלושת הכיוונים שבהם החמלה זורמת. באנגלית עניין זה מכונה "שלושת הזרמים של החמלה". כשאנחנו עוסקים בחמלה, פעמים רבות אני שומע, שהרבה יותר קל לנו להיות דואגים וחומלים לאחרים מאשר לעצמנו. כאן עולה השאלה – האם זו באמת חמלה? כאשר אני שוחקת את עצמי בנתינה ובשמירה על אחרים, איך אני יודעת אם אני עדיין בתוך פעולה חומלת? או אולי אני מרצה, ממלאת תפקיד חברתי שאינו מיטיב עמי ובטווח הארוך אולי גם לא מיטיב עם אחרים.

מסיבה זו, בטיפול ממוקד חמלה מדברים על שלושת הזרמים של החמלה. אלו שלושה כיוונים שבהם החמלה זורמת. תיאור זה מבוסס על הסדנה שהעבירו כריס איירונס ורוני ברגר בתל אביב ב-2016. 

שלושת הכיוונים הם: 

1. ממני החוצה: היכולת שלי לתת חמלה לאחרים להיות בחמלה עם אחרים. 

2. מהחוץ אליי: היכולת החשובה כל כך לקבל חמלה מאחרים, להיות מסוגל לתת לאחרים להיות עבורי, לבקש עזרה כשקשה לי ולהסכים לקבלה כשהיא מגיעה. זו הנכונות להיתמך ולסמוך על האחר. זו יכולת שאינה מובנת מאליה. יש אנשים שממש מתקשים בכך. למשל אנשים עם נטייה להימנעות ולסמוך רק על עצמם, או כאלו שלמדו שאין על מי לסמוך, או כאלו שסבורים, שכל מי שרוצה בטובתי יש לו אינטרס ובסופו של דבר ינצל אותי. כל בקשת עזרה גורמת לנו לסבל ולכאב, מפחידה אותנו ברמות עמוקות שאנו לא תמיד מחוברים אליהן. אנו מנסים להימנע מרגשות אלו ומעדיפים להסתדר לבד ולא להזדקק "לטובות מאף אחד". 

3. ממני אליי: זוהי החמלה העצמית. למעשה, אפשר לומר, שאין דבר כזה יותר מידי חמלה, אך בהחלט יש פעולה שאנו תופסים אותה כחמלה, אבל היא מאד לא מאוזנת, וכבר מזמן אינה חכמה, מיטיבה, דואגת ועם Kindness לעצמי. זו פעולה שיש בה אומנם מוטיבציה חומלת, אך היא נתקעה רק בכיוון אחד. 

4. 
   

כשאנחנו מסתכלים על פיתוח התודעה החומלת, אנו לומדים לפתח את האיזון. כמו שהדלאי לאמה אומר, מתוך ההתבססות ביציבות ובשלווה שלנו, נוכל לצאת החוצה לעבר חמלה שהולכת ומרחבת בעולם. כך שחמלה יכולה להיתפס כמו מעגלים במים: מתחילים במרכז, בעצמנו, אך הולכים ומתרחבים אל סביבתנו הקרובה, אל הקהילה ואל העולם כולו. 

אפשר לראות נטייה זו לחוסר איזון בין שלושת זרמי החמלה בעבודה כמו הוראה במערכת החינוך, או בעבודתן של עובדות סוציאליות. אלו עבודות עם רמת נתינה ושחיקה גבוהות מאוד. פעמים רבות נשמע מחנכות המדברות על התמסרות לתלמידים או עובדות סוציאליות המתייחסות לפונים ללשכת הרווחה, ומגלות שאצל נותנת העזרה מתפתחים קשיי שינה, אי-שקט, תחושה שאין זמן ואין כוח לילדים הפרטיים שלה, חוסר תיאבון או הרגלי אכילה לא בריאים, עצבנות בתוך הקשר האינטימי ופגיעה בהנאה מהחיים. 

כך שבבואנו לדבר על חמלה, עלינו להכיר ולשים לב לשלושת הכיוונים שבהם היא זורמת, לצורך באיזון בין שלושת הזרמים, עם דגש על הזרם המרכזי של החמלה העצמית, שממנו ינבעו ויתרחבו כוחות החמלה כמו מעגלים במים. 

סיכום ההגדרות לחמלה

לסיכום, הדגשנו כאן הקשר שבין חמלה לבין היכולת לפגוש כאב. במפגש עם פחד וסבל, במקום להתרחק בעזרת מה שמהווה, לכאורה, הגנה על העצמי, אנחנו מגייסים עוצמה פנימית ואומץ לב חכם ואוהב כך שנוכל להישאר, להתקרב, לקבל את מה שקורה באמת ולהכיל את המצב, מורכב או מפחיד ככל שיהיה. תנועה זו של הישארות אינטימית עם המצב הקשה, מאפשרת לעבור לשלב השני של החמלה, שבו מתוך אכפתיות ומחויבות חומלת, אנו מחפשים את הדרך הטובה ביותר לפעולה חכמה ומיטיבה. אנו עושים כמיטב יכולתנו בכיוון של הפחתה או הפסקת הסבל והסכנה לעצמי או לאחר הנמצא במצוקה, יחד עם חיפוש דרכים חכמות אשר יאפשרו את המשך הצמיחה הנפשית, השלווה והשמחה. 

מקורות

Gilbert, P. (2009). Introducing compassion focused therapy. Advances in Psychiatric Treatment, 15(3), 199-208.

Gilbert, P. (2013). The compassionate mind. Robinson.

Irons, C. (2019). The compassionate mind approach to difficult emotions, using compassion focused therapy. Robinson. 

Kolts, R. L. (2016). CFT made simple. New Harbinger Publication. 

dership_in_times_of_crisis