הגשמת חופש באמצעות מיפוי גוף בשיטת קול.בי: ממודעות של תחושה מורגשת הנחווית בגוף לחוויית שחרור במרחב הפנימי

תרגום: סמדר ברגמן

תקציר

מאמר זה בוחן את תפיסת החופש, כפי שהיא מתהווה באמצעות "מיפוי גוף בשיטת קול.בי", תרגול סומטי והבעתי, שמשלב התמקדות קשובה, יצירתיות ומודעות הנחווית בגוף. את שורשיו של תרגול זה ניתן למצוא בעקרונות ההתמקדות ובתפיסות מהותיות של המיינדפולנס (קשיבות). התרגול מדגיש את החוכמה המובלעת של הגוף ואת יכולתו לממש תפיסות ריפוי פנימיות. המאמר יציג את היסודות התיאורטיים של השיטה, כמו גם את יכולתה לקדם חופש פנימי על ידי שחרור מגבלות רגשיות, מנטליות ופיזיות. בנוסף לכך, יוצג חקר מקרה מעמיק במטרה להדגים את הטרנספורמציה האישית העמוקה שאליה ניתן להגיע באמצעות מיפוי גוף בשיטת קול.בי, וכיצד שיטה זו משמשת כנתיב לחופש של הגוף והמיינד גם יחד.

הקדמה

חופש הוא תפיסה רבת-פנים, הכוללת ממדים פיזיים, רגשיים, מנטליים ורוחניים. מיינדפולנס הוא תרגול שמדגיש את שחרור המיינד מדפוסי חשיבה אוטומטיים ושגרתיים ללא שיפוטיות בכאן ועכשיו. מיפוי גוף בשיטת קול.בי מרחיב תהליך זה אל הגוף, מאפשר למתרגלים לגלות רובדי התנסות פנימיים ומובלעים, להתחבר אליהם ולשנותם. זהו נתיב יצירתי וסומטי לחוויית החופש.

שיטת קול.בי מזמינה את המתרגלים לבטא ולמפות באופן ויזואלי את המחשבות, הרגשות, התחושות הפיזיות והנרטיבים שלהם על גבי "מפת גוף" – דמות אדם גנרי, רובדי, בגודל ממשי וללא מגדר. באמצעות תהליך זה נוצר מרחק נכון, המאפשר הפרדה של המתרגלים מהבעיה, דבר המאפשר בתורו אי-הזדהות ואת הופעת המתבונן הפנימי, שמסוגל להתבונן בדברים מנקודות מבט שונות. במהלך התהליך צצים ועולים אל המודעות דפוסים לא מודעים, מתח אגור משתחרר והמתרגלים מסוגלים להתחבר לתחושות אותנטיות ולבחירות עמוקות יותר. על ידי שילוב החוכמה הפנימית המולדת של הגוף, המתרגלים יכולים להתעלות מעל למגבלות הפנימיות ולחוות חופש כמצב דינמי קיים.

יסודות תיאורטיים

מיפוי גוף בשיטת קול.בי מבוסס על עקרונות של תחומי ריפוי רבים, בכלל זה, התמקדות קשובה, מיינדפולנס, פסיכולוגיה סומטית ותרפיה התנסותית והבעתית. האמונה שהגוף מחזיק בידע מובלע היא תפיסה מרכזית בשיטה זו, התואמת ל"פילוסופיה של המובלע" (Philosophy of the Implicit), שהגה הפילוסוף יוג׳ין ג׳נדלין (2017-1926). ידע זה שנחווה בגוף טמון בסף המודעות וניתן לגלותו ולבטאו באמצעות תהליכים יצירתיים וסומטיים (Gendlin, 1996).

התמקדות והמובלע

ה"התמקדות", שפותחה בשנת 1978, על ידי יוג׳ין ג׳נדלין, פילוסוף פוסט-מודרני אמריקאי, מדגישה את חשיבות גילוי ה"פלט סנס" (Felt Sense) – תחושה מורגשת בעלת משמעות, הטמונה במצב ידיעה הוליסטית, לא-מילולית, המצויה בגוף ונושאת בתוכה פוטנציאל של תובנות חדשות ושינוי (Gendlin, 1978). השיטה מזמינה את המתרגלים לגלות את ה"פלט סנס" שלהם, להיות בדיאלוג עם התחושה ולפתח עמה מערכת יחסים מיטיבה. כאשר נעשה חיבור למשמעות הסובייקטיבית של המתרגל מתרחש שיפט (Shift) – צעד שינוי עם תחושת רווחה פיזית ורגשית. על ידי שימוש יצירתי בצבעים, בסמלים, בדימויים, בקול ובתנועה, המתרגלים מסוגלים להחצין ולבחון את הדברים שמצויים בגוף באופן מובלע ובכך לעקוף מגבלות קוגניטיביות ומנגנוני הגנה פנימיים.

מיינדפולנס וידיעה הנחווית בגוף

מיינדפולנס, שיוסדה על ידי טיך-נאט האן ופותחה בעולם המערבי על ידי פרופ׳ ג׳ון קאבאט-זין בשנות ה-70 המאוחרות (של המאה הקודמת), כרוכה בפיתוח מודעות לא שיפוטית ברגע ההווה (Kabat-Zinn, 1990).  בשיטת מיפוי גוף על קול.בי, עיקרון זה מורחב אל הגוף ומעודד את המתרגלים להתכוונן אל חוכמת הגוף (Gendlin, 1997). מאגר ידע נרחב ביותר השוכן בגוף ונושא עמו את העבר, ההווה והעתיד.

מיפוי גוף בשיטת קול.בי כתרפיה התנסותית והבעתית

כגישה העושה שימוש ביצירתיות במסגרת תרפיה התנסותית והבעתית, שיטת מיפוי גוף על קול.בי מציגה בפני המתרגלים תהליך סובייקטיבי, ייחודי ועוצמתי, המאפשר להם לאמץ חופש וחירות אישיים. השילוב של מודעות הנחווית בגוף, ביטוי יצירתי וייצוג סמלי, מאפשר למתרגלים לתבוע לעצמם מחדש את העוצמה הטמונה בהתנסויות הרגשיות שלהם, לעבד טראומה ולהתחבר לעצמי האותנטי שלהם. תהליך זה מעניק נתיב לריפוי, להתעצמות ולחופש אישי, מסייע למתרגלים להשתחרר ממגבלות רגשיות ולאמץ את מלוא הפוטנציאל שלהם. 

להלן חקר מקרה של מסעה של מאיה (שם בדוי) עם קול.בי המהווה עדות לתהליך ריפוי טרנספורמטיבי מטראומה להשבת החופש הפנימי.

* אזהרת טריגר: תיאור המקרה שלהלן מכיל התייחסות לנושא התאבדות.

המרחב הטיפולי 

קול.בי, נקי עם חומרים שונים סביב לו.

רקע

מאיה, אישה בת 40, חכמה, מרשימה ובעלת הופעה נאה. בהיותה גרושה, היא מתמודדת עם מניפולציות רגשיות והתעללות פיזית מצד בן זוגה לשעבר ואבי בנה בן הארבע, שעליו יש לה משמורת משותפת. מאיה החלה בטיפול משום שסבלה מתחושה עמוקה של חוסר אונים, שלוותה בשיפוט עצמי, בבושה ובאשמה, כמו גם בלחץ רגשי חמור, שבא לידי ביטוי בהתקפי חרדה. לאחר שאפשרה לרגשותיה החסומים לצוץ ולעלות אל פני השטח, מאיה לקתה בדיכאון קליני. היא הסתגרה בביתה והרבתה לישון, קיוותה שלא תתעורר כלל בבוקר המחרת. בשל הצורך להימלט מן המצב, היא שקלה אפילו לוותר על המשמורת על בנה ולהעבירו לידי בן זוגה לשעבר. בשיאו של הדיכאון שלה, הצגתי בפניה את קול.בי.

המפגש הראשון של מאיה עם קול.בי

שלב ראשון: יצירה

הזמנתי את מאיה לגשת לשולחן, שעל גביו מונחים החפצים ולחוש אותם. כאשר תהיה מוכנה, לבחור באופן ספונטני בחומרים שמייצגים את התחושות העכשוויות שלה ואז להניחם על מפת הגוף של קול.בי באזור הגוף המתאים לכך.

ללא היסוס, מאיה נטלה מיד את מגש האבנים והניחה אותו במרכז גוף הקול.בי. היא המשיכה לבחור חומרים באמצעות ה"פלט סנס" שלה בדרך לא-מילולית, תוך שהיא ממוקדת פנימה. מאיה הניחה את החפצים שבחרה על חלקים שונים של הדמות, ללא התערבות מילולית מצדי. תוך כדי כך שאני מאפשרת לתהליך היצירתי להתממש, המתנתי בשקט עד אשר מאיה סיימה. ישבנו בשקט לצד הקול.בי.

היצירה הראשונה של מאיה – החוויה הפנימית הנוכחית

כאשר חשתי שהגיעה העת, התחלתי לשקף באופן אובייקטיבי ואמפתי את יצירתה של מאיה, ובאופן כללי צעדתי בעקבות הסדר שעל פיו בחרה את החפצים ואת מיקומם. לא נתתי כלל פירוש או משמעות אישיים שלי ליצירתה של מאיה.

ראיתי שניגשת לחפצים ובתנועה גורפת לקחת את כל מגש האבנים והנחת אותו במרכז הגוף. המגש כיסה את החלק העליון של הרגליים. אחר כך, ניגשת שוב לחפצים ולקחת ערימה של חוטים שחורים ושרשרת שחורה והנחת אותם על החזה והראש, ממש כפי שהם עכשיו. פעם נוספת, ניגשת לחפצים ובחרת בובה, שדומה לדמותו של ג׳אפאר מהסרט "אלדין", והנחת אותה לצד הראש. לבסוף, הנחת פונפון שחור על קצה כף הרגל השמאלית.

השיקוף האובייקטיבי והמדויק מאפשר למאיה להתבונן (observer) ביצירה השלמה שלה עם מודעות חדשה שאינה נמצאת בהכרח בתוך התהליך היצירתי הראשוני. חיכיתי בשקט... לראות מה יעלה ספונטנית מחוכמת הגוף. מאיה מלמלה, ממקום עמוק בתוכה: ״אם היה כאן עפר הייתי מפזרת אותו על כל החלקים הלבנים שנותרו על הדמות.״ הצעתי שהיא תיקח מרקר בצבע חום, שיוכל לייצג את העפר על הקול.בי. מאיה הסכימה וצבעה את כל החלקים הלבנים בצבע חום, כשסיימה את הצביעה היא אמרה: "עכשיו זה שלם!" מאיה ישבה בדממה, כתפיה וראשה מוטים מטה, פניה ללא הבעה, והביטה בקול.בי. היה זה רגע אנושי, משמעותי, ללא מילים. ישבנו יחד בדממה עם החוויה הניבטת לעינינו.

שלב שני: חוויית היצירה משלוש נקודות מבט שונות 

נקודת מבט ראשונה: שתינו ניצבות זו לצד זו למרגלות הקול.בי מכפות הרגליים ומעלה.

נקודת מבט זו עוררה בנו, באופן אוטומטי, תחושת בטן חזקה, בשל הקרבה העזה לחוויה הפנימית של מאיה. לאחר מכן, שאלתי את השאלה הבאה, שהופנתה אל מאיה ואליי בו-זמנית: 

מהו ה"פלט סנס" שלך (התחושה המורגשת בעלת משמעות) לגבי היצירה שעל הקול.בי, כאשר את רואה אותה מכפות הרגליים ומעלה, כאן ועכשיו?

מאיה אמרה: "אני קבורה מתחת לאבנים." אני אמרתי: "יש בי תחושת עצב בחזה וצער עמוק אל מול זה."

המשמעות והסיפור ביצירה על קול.בי

ביקשתי ממאיה להסביר את מה שאנחנו רואות ואת המשמעות של החפצים המייצגים את החוויה הפנימית שלה ומשמעותם בכאן ועכשיו.

מאיה השיבה: 

מיד כשניגשתי לשולחן החפצים ראיתי רק את המגש עם האבנים בתוכו. באופן אינסטינקטיבי ללא כל מחשבות לקחתי את מגש האבנים כולו, כי הרגשתי בתוכי תחושת כבדות עצומה ונוראה. הבאתי אותו לקול.בי והנחתי אותו במרכז הגוף. זה שיקף לי במדויק את התחושה שהרגשתי: לכודה, לא מסוגלת לברוח או לשחרר את עצמי. ארבע השנים האחרונות היו גיהינום פיזי ורגשי. הדמות ג׳אפר שהנחתי בראש מייצגת את הדמות השטנית והמרושעת, שהיא הגורם לסבל שלי – הגרוש שלי. החוטים השחורים שעל קול.בי מייצגים את הדיכאון שלי – רגשות שכלואים אלה באלה, בלי אפשרות לצאת החוצה. האור בתוכי כבה, אני מרגישה רק חשכה. אני מתפללת כל יום שלא אתעורר בבוקר.  מאיה המשיכה: ההורים שלי מנסים לעודד אותי, להזכיר לי את ההיסטוריה שלי, שאני יפה וחכמה, אבל זה לא משפיע עליי בכלל. אני מרגישה לכודה בפנים עד כדי חוסר אונים.

לאחר מכן, הגיע תורי לחלוק את ה"פלט סנס" שלי: 

כאשר אני מביטה ביצירה שלך, אני מרגישה תחושה כבדה בבטן שמושכת את כולי מטה. זו תחושה קשה כאילו שאני קשורה בשלשלאות לקרקע ולא מסוגלת להשתחרר או לזוז.

נקודת מבט שנייה: התבוננות בקול.בי מאחד הצדדים (ימין או שמאל) וממרחק של שלושה עד חמישה מטרים.

שאלתי את מאיה: "מהו ה״פלט סנס״ שלך לגבי היצירה שעל הקול.בי כאשר את רואה אותה מהצד, כאן ועכשיו?"

הקדשנו רגע של שקט כדי לחוות את היצירה בכאן ועכשיו. מאיה אמרה: 

מכאן, אני רואה גוף נרקב, שלא חי כבר הרבה זמן. חלפו ארבע שנים מאז הגירושים והיו אלה שנים של התעללות פיזית ורגשית, שהשמידה הכול בתוכי – את כל מי שהייתי לפני שפגשתי אותו. פעם הייתי עצמאית. היום המקום הבטוח ביותר עבורי הוא הדירה שלי והמיטה שלי. בשבילי המראה מן הצד היה קרוב לחוויה הראשונית: אני חווה בבטן והחזה חוויית עצב עמוקה, מלווה בכבדות ומשתקת. 

המשכתי בשאלה אל מאיה, תוך כדי ששיקפתי לה את המשפט שאמרה: 

"את חווה גוף נרקב שלא חי? האם תוכלי לספר לי מה מנע ממך לא לסיים את חייך?" 

מאיה השיבה: 

המחשבה היחידה שחיזקה אותי ואפשרה לי להמשיך היא הידיעה שאם אתאבד הוא ימחק את זכרי כאימא. אני גם יודעת שהוא אף פעם לא היה מאפשר להורים שלי לראות את בני ולבקר אותו.

נקודת מבט שלישית: התבוננות בקול.בי מהראש ומטה ממרחק של שלושה עד חמישה מטרים.

אחרי שהתמקמנו במרחב בנקודה השלישית, כשאנו עומדות זו לצד זו שאלתי: 

מהו ה"פלט סנס" שלך לגבי היצירה שעל הקול.בי, כאשר את רואה אותה מהראש ומטה, כאן ועכשיו?

מאיה השיבה:

מעניין… מכאן אני רואה כאוס מאורגן: כל האבנים מונחות בתוך המגש והן מאורגנות שם. החוטים השחורים קשורים אלה באלה, אבל הם עדיין בגוש אחד ולא נשפכים אל הסביבה. 

מאיה חוותה שיפט (Shift) – צעד שינוי ספונטני שמקדם תהליך לקראת רווחה פנימית כמו כניסת אוויר צח למקום סגור ואטום. הופתעתי מנקודת מבטה החדשה, אותה ראיתי גם אני ושיקפתי זאת חזרה אליה. שוב לקיחת רגע של שקט להפנים את החוויה החדשה של היצירה.

שלב שלישי: יצירת חמלה עצמית (Self Compassion)

השלב הנוכחי מאפשר תרגול והפנמת מערכת יחסים לא שיפוטית ומכילה של כל מקום ומקום במרחב הפנימי, תרגול מערכת יחסים מיטיבה דרך הדיאלוג עם תחושה (ד.ע.ת), תרגול גמישות מחשבתית אני אינני "זה" (מקום או הנושא), יש אותי ויש את זה ,(I-It) המהות שלי וחוכמת הגוף שלי הם "יותר" מהחוויה הניבטת מולי. 

אמרתי למאיה: 

 אם היצירה הזאת הייתה הסיפור של החברה הטובה ביותר שלך, איזה משפט אמפתי, הנובע מלבך, היית אומרת לה כאן ועכשיו, כדי שהיא תרגיש שאת מבינה אותה ונמצאת שם עבורה?

מאיה לא השיבה, ולכן ניסיתי שנית: "איך תוכל חברתך לדעת שאת שם בשבילה?"

אחרי כדקה של שקט, מאיה אמרה: "הייתי יושבת איתה בחדרה כדי שהיא תדע שאני שם בשבילה, משום שאני רוצה אותה כאן (בחיים האלה) איתי". מאיה הוסיפה והביאה זיכרון משיעור היוגה שלה ושיתפה: "בסוף כל שיעור יוגה, המדריכה מזמינה אותנו לשבת בגב זקוף ולחוות את העצמי הפנימי שלנו. אני תמיד יושבת כפופה, מניחה את הראש בכפות הידיים. אני רוכנת ושוקעת בתוך רגשותיי." 

כאן אירע צעד שינוי, שיפט (SHIFT), תמורה ספונטנית גופנית, ללא מילים. מאיה זקפה את גופה לישיבת לוטוס ואמרה: "אני רוצה אותי כאן." המשפט הפתיע אותה כלא מאמינה שהיא זו שאמרה זאת. הייתי שותפה לשיפט שקרה. "שמעתי אותך אומרת: אני רוצה אותי כאן." 

אחרי כדקה של שקט הזמנתי את מאיה לקחת את המשפט, לכוונו אל הלב ולומר אותו שלוש פעמים. בין פעם אחת לאמירה השנייה, בשקט שנוצר, ביקשתי שתדווח מהם הסממנים הפיזיים שהגוף משדר לה בעקבות המשפט: "אני רוצה אותי כאן." בסיום הצעד הזה לשאלתי מה היא חווה בפנימיותה היא אמרה: "אני לא מרגישה כלום. המילים מרגישות כמו מילים ריקות."

הסברתי לה בעדינות שיש להכיל ולקבל ללא שיפוטיות את החוויה שלה היות וזיכרון הטראומה שלה בגוף ההישרדותי מתקשה עדיין להחזיק בחוויות חיוביות וזהו נושא שנמשיך לטפל בו.

החלטתי להניע את התהליך קדימה. כדי לעשות זאת, הנחתי קול.בי נוסף לצד הראשון, ושאלתי את מה שאני מכנה בשם "שאלת הקסם": "איך היה הגוף שלך מרגיש אילו כל הבעיה הייתה נפתרת באורח פלא?"

היצירה החדשה של מאיה משקפת תגובה שונה הנובעת מחוכמת הגוף שלה בעקבות "שאלת הקסם". הבטנו ביצירה יחד והיא הסבירה את משמעותו של כל חלק שייצג את תחושתה על קול.בי. 

יצירתה השנייה של מאיה, לצד היצירה הראשונה שלה

בסוף השלב הזה מאיה נשמה נשימה עמוקה, ששיקפה רווחה פיזית ורגשית ואמרה: 

קול.בי הראה לי שיש בתוכי, במרחב הפנימי שלי עוד מקומות רבים נוספים במקביל למקומות הקשים שאני חווה מול הגרוש שלי. מקומות אלו חשובים לי מאוד ונותנים לי חיות: אהבה לבני (הסמיילי, הפרחים), חיוכים והומור במקום העבודה (דמויות של דיסני בראש), רצון פנימי לחופש ואושר (ציפור והכוכב לצידה), המסכה מייצגת את החלקים שבי שאיני מודעת להם, עדיין.

השלב האחרון: צילום הקול.בי להתבוננות ביצירה כדי לחזק ולהרחיב את המיכל הרגשי 

הזמנתי את מאיה לצלם את שתי יצירות הקול.בי שהיו מונחות זו לצד זו. היא הבחינה שקיימים בתוכה שני מקומות מנוגדים ושיש לה את היכולת להכיל את שניהם. כאשר עמדנו והבטנו בהם, היא הייתה מסוגלת להכיר בכל אחד מהם, תוך כדי כך שהיא משמרת תחושה של מרחק הולם ולא מזדהה עם אף אחד מהם. המסוגלות להגדיל את יכולת ההכלה שלה ללא שיפוטיות סייעה לווסת את המערכת העצבית, להקטין את התגובתיות ולנהל את הטייס האוטומטי שלה.

במשך השבוע מאיה התבוננה בשתי התמונות, תרגלה נשימות בינה לבין היצירות שלה זו לצד זו, והצליחה "יותר" לנהל את התגובות הרגשיות שלה בהקשר לתחושת הדיכאון ובמקביל לאפשר לעצמה לחוות וליהנות מדברים חיוביים בחייה. 

הטיפול במאיה נמשך כשנה. בשלושת החודשים האחרונים לטיפול מאיה דיווחה, שהיא חשה שהתקפי החרדה מול הגרוש שלה שככו והיא מצאה מחדש את הקול שלה להתמודד אתו. הזמנתי את מאיה לבטא את חוויית הקיום הנוכחית שלה על קול.בי והתוצאה מדברת בעד עצמה.

 היצירה האחרונה של מאיה – שיקוף התמורה הגדולה והחופש הפנימי

סיכום

מיפוי גוף בשיטת קול.בי מעניק נתיב לחופש באמצעות שילוב התמקדות קשובה (שילוב של עקרונות ההתמקדות ותפיסות מהותיות של המיינדפולנס), מודעות סומטית וביטוי יצירתי. באמצעות חיבור לחוכמה המובלעת של הגוף והחצנת חוויות פנימיות, המתרגלים יכולים לשחרר אמונות, מחשבות ודפוסים מגבילים, לאמץ הזדמנויות חדשות ולחוות אותנטיות וחופש בחירה עמוקים יותר.

כפי שמדגים המקרה של מאיה, בתרגול קיים פוטנציאל לטרנספורמציה עבור אנשים ששואפים להכיר את עצמם, לפתח יכולת לנהל את רגשותיהם ולחיות את חייהם מתוך קשיבות, איזון, גילוי עצמי, אותנטיות וחופש פנימי גדולים יותר. לאור ההכרה בכך, שהחיים הם מסע מתמשך של צמיחה והתפתחות, שיטת זו מעניקה כלי יעיל ופשוט, המסייע למתרגלים להתמודד עם האתגרים והמכשולים הקיימים בחייהם. אחרי תרגולים והפנמה של השיטה ושלביה, יש אפשרות ליישם את כל התהליך של קול.בי מבחינה מנטלית וללא הדמות הפיזית. 

תודות לאתי כץ, פסיכותרפיסטית גופנית ואומנית, על כך שתרמה את תמונת הדמות האנושית לתהליך מיפוי גוף בשיטת קול.בי. 

מקורות 

Gendlin, E. T. (1978). Focusing (translated to Hebrew,1996). Mirkam Publications.

Gendlin, E. T. (1996). Focusing-oriented psychotherapy: A manual of the experiential method. Gilford Press.

Kabat-Zinn, J. (1990). Full catastrophe living: Using the wisdom of your body and mind to face stress, pain, and illness. Bantam Dell.

Rappaport, L. (2008). Focusing-oriented art therapy, accessing the body's wisdom and creative intelligence (pp. 139-155). Jesica Kingsley.

Rome, D. I. (2014). Your body knows the answer: Using your felt sense to solve problems, effect change, and liberate creativity. Shambhala Publications.